נתינה לגר · דברים · פרק 14 · פסוק 5

ואקו, ויעלא. הוא כפירש"י "יעלי סלע".

ודישון, ורימא. הוא "ראם" כהוכחת התוס' זבחים קי"ג ע"ב ד"ה אורזילא, וע' בסוגיא דחולין שנביא לקמן, ובמס' ב"ב דף ע"ג ע"ב, ובתוד"ה הכי גרסינן.

ותאו, ותור בלא. ע' ר"ש פ"ח דכלאים שהת"א הוא לדעת יחידאה היינו ר' יוסי שם במשנה, שסובר דשור הבר הוא מין חיה, דאלו לרבנן הוא מין בהמה, ובאמת דברי ר"ש לכאורה צ"ע, דמסוגיא דחולין (דף פ' ע"א) משמע דרבנן סברי דמדתרגם תורבלא ש"מ דמין בהמה היא, וגם רש"י פי' תורבלא, שור הלבנון, והני ז' דחשיב באורייתא לאו חיות נינהו, שוב ראיתי שדברי הר"ש לקוחים מהירושלמי דכלאים שם וסובר שהת"א הוא כדברי יחידאה ופליג על הבבלי שסובר דאתיא כרבנן, ודברי הרמב"ם (פ"א מהל' מאכלות אסורות) שכתב "ז' מיני חיות ושור הבר הוא בהמה, היינו כהירושלמי, וע' פר"ח י"ד סי' פ'.

וזמר, ודיצא. הוא ל' שמחה, כמו "זמר" בעברית, וכ"ה דעת הערוך ע' "דץ" וגם "יעלת חן" (משלי ה' י"ט) ת' "דיצתא דחסדא" וכן נמצאה ההוראה הזאת במשנה "דיצת הערבין" [כלים פכ"ד משנה א'] וע' בפי' הרמב"ם שם.