והשתחוו לי לאמר, ויבעון מני למימר. לא ת' "ויסגדון" משום שלא מצינו המקור "לאמר" אחר הפעל "השתחויה" רק בדרך החלטה "ויאמר" לכן ת' לשון בקשה. ובזה מתורץ מה שהקשה המהרש"א בח"א (זבחים דף ק"ב ע"ב) ד"ה "ואלו לדידיה לא קאמר" הלא לא מצינו באמת שהשתחוה אח"כ פרעה למשם ולאהרן? ולדברי המת' א"ש, שאמר "עבדיך יבאו ויתחננו" ולא אמר "אתה תבא ותתחנן" כאשר היה באמת (לקמן י"ב ל"א וע"ש ברש"י) יען שחלק כבוד למלכות.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 11 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b