נתינה לגר · ויקרא · פרק 6 · פסוק 3

מדו בד, לבושין דבוץ. מדת' "לבושין" בל"ר ש"מ לכאורה דלא סבר כר"ל ביומא (כ"ג ע"ב) דהרמת הדשן היתה בב' בגדים דהיינו כתונת ומכנסים אלא כר' יוחנן (שם) שסובר שצריכה ארבעה בגדים דגלי רחמנא כתונת ומכנסים וה"ה למצנפת ואבנט, ואפשר דיליף ממדו רק אי לא כ' רחמנא "ילבש" ה"א דמדו היינו כתונת לבד כ' רחמנא "ילבש" לגלות דמדו היינו כל הבגדים, אבל הרמב"ן כ' דהת"א לא סבר כמ"ד דיליף מילבש, והדין עמי דלת"א ע"כ אבנט של כהן הדיוט היה מבוץ דבד כתיב, ולר"י מוכח (ביומא דף ו' ומהסוגיא הנ"ל דף כ"ג ע"ב) שסובר אבנט של כ"ג היה אבנט של כהן הדיוט ושניהם כלאים, ובדרך אגב אעורר שמ"ש הרמב"ן בסמוך "אבל יש מרבותינו (שם במס' יומא) אומרים שאין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה" והקשה המל"מ (בפ"ב מה' תמידין) שאין שום תנא שסובר כן, לע"ד ברור שהרמב"ן סובר כדעת החסיד ז"ל הובאה בריטב"א ביומא דף כ"ג דלר"א שסובר אחרים היינו בעלי מומין לא היו לובשין בגדי כהונה ע"ש, והיא כוונת הרמב"ן שאמר "יש מרבותינו" היינו ר"א ובמ"א הוכחתי שהסוגיא משמע כדעת החסיד דאל"כ קשה קושית התוס' ד"ה יש, שמקשים ומ"ט פסיל ת"ק, ועוד לר"י דצריך ד' בגדים, איסור כלאים דאבנט בשעת הוצאת הדשן לר"א דלאו עבודה היא היאך הוא עובר, לא מבעיא לדעת הרמב"ם (בפ"ח מה' כלי המקדש) שסובר דבשלא בשעת עבודה אפי' במקדש עובר, אלא אפי' לדעת הראב"ד (שם) שרק חוץ לירושלים אסור, הלא הוצאת הדשן היתה חוץ לירושלים, א"ו כדעת החסיד ז"ל שלא היו לובשין בגדי כהונה עכ"פ ברור שהרמב"ן סובר כן לדעת ר"א ודו"ק היטב.