נתינה לגר · בראשית · פרק 31 · פסוק 39

אנכי אחטנה דהות שגיא ממנינא. ר"ל מה שהיה חסר לסכום הצאן, והוא כמ"ש הרשב"ם שהוא כמו "אחטאנה" ולא תרגם "אנכי" כי רק העברי יכפול מלת הגוף ואות מאותיות האמנתי"ו הבאות ג"כ תחת מלות הגוף זה אח"ז, כידוע להמדקדקים, לא כן הארמי כי יצג ביניהן את הפעל, והראיה כי "אנכי אערבנו" (לקמן מ"ג ט') ת' "אנא מערבנא" ולא "אנא אערב" ודע כי אונקלוס לא אבה ליחש החסרון הזה אל יעקב, כאלו יעשה זאת בכוונה, אף כי ישלם אח"כ ללבן, כאשר מצינו בש"ס (ב"מ ל"ד ע"ב) כי גם לשומר שמשלם כדינו, משביעין שאינה ברשותו, משום דחיישינן שמא עיניו נתן בה, ע"כ ת' "דהות שגיא ממנינא" ר"ל ע"י איזו סבה, ולא "דאשגית ממנינא".

גגבתי יום וגנבתי לילה, נטרית ביממא ונטרית בליליא. לכאורה מלת נטרית צ"ע, וחשבתי שהוא ט"ס וצ"ל "נטלית" בלמ"ד, כמו נטל הלב או נטל הכבד וכדומה, אבל ראיתי במחברת מנחם בן סרוק הנדפסה מחדש באות "נטר" שכתב על התרגום הזה הוא בל' סגי נהור, ולדעתי הוא לשון כסוי והעלמה, אבל עדיין קשה דא"כ היה צ"ל גנבתי בקמץ הג', ונראה כי גם לפרש"י שפי' כמו גנובת יום קשה דא"כ היה צ"ל מלעיל ולא מלרע, גם הי' צ"ל גנבתי התי"ו בדגש כמו אֹהַבְתִּי לדוש (הושע י' י"א) וע"כ צ"ל שהוא כמו גְנֻבָתִי יום. ר"ל שמה שיגנב ביום ובלילה היה הכל על חשבוני, ואונקלוס תרגם רק הטעם ולא המלות.