עד שוא, סהדותא דשקרא. ובפ' יתרו שכתוב בעברית "עד שקר" ת' ג"כ "דשקרא" ולא הבדיל בין שקר לשוא, והאמת עד לעצמו, כי מלת "שוא" תכלול גם השקר, והראיה שלעיל בפ' י"א ת' "לשוא" הראשון "למגנא" והשני "לשקרא" שבאמת ההזהרה חלה גם על הנשבע על אבן שהוא אבן, אבל העונש חל רק על הנשבע על העץ שהוא אבן.
קריאה במקור
נתינה לגר · דברים · פרק 5 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b