משארותם, מותר אצותהון, במכילתא "אלו שיורי מצה ומרור, וכ"ה בתיב"ע. ומשמע שהת"א יכלול במלת "משארותם" ב' הוראות, מל' "שאר" וזהו "מותר", וגם הכלי שנותנים בו הבצק, כאשר ת' לעיל (ז' כ"ח) "ובמשארותיך, ובאצותך" וכן (דברים כ"ח ה') ומה שלא כלל גם לעיל ז' כ"ח ב' הפירושים יתד כבפה, משום דהכא הכריחו פשט הכתוב לזה, יען כי באמת היה צ"ל וישא העם את בצקו טרם יחמץ צרור בשמלתם על שכמם" ולמה זה הוסיף מלת "משארותם" אין זה כי מלת "משארותם" קאי על שירי מצה ומרור וכפי' המכילתא. אבל לקמן (במדבר ט"ו כ') ראשית עריסותיכם ת' "ריש אצותכון" משמע שגם העיסה נקראה בארמית "אצותא" ובכ"י מצאתי נוסחא "אזוודהון" כמו שת' לקמו. (פסוק ל"ט) "צדה, זוודין" ולא תרגם מותר, וחדוש כפול הוא.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 12 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b