מכעס בניו ובנותיו, מדארגיזו קדמוהי בנין ובנן, אפשר שמפרש שלכך כעסו גדול, כי בניו ובנותיו החביבים עליו, הכעיסוהו, כמ"ש יב"ע, ואולי לא רצה ליתס להשי"ת את מדת הכעס אף ע"צ השאלה כי "וינאץ" הוא פעל יוצא המורה על הבזיון ושפיר נופל גם עליו כביכול ע"כ פי' "מכעס" רק על בניו ובנותיו וע' במס' כתובות (ח' ע"ב), וע' באוג"ר בנתיב השלישי שכתב "ולא אמר בנוהי ובנתיה אע"פ שת' בני בכורי ישראל כו', וזה כי המליצה הזאת מליצה נשגבת היא כאשר תבוא על כלל האומה כשהכוונה להגדיל כבודה ותהלתה, אבל כשהדבור בגנותה, מגונה הוא כלפי מעלה לומר שהחוטאים הם בניו".
קריאה במקור
נתינה לגר · דברים · פרק 32 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b