נתינה לגר · שמות · פרק 21 · פסוק 18

באגרוף, בכורמיז, ערמב"ן שכתב "על לשון רבותינו אגרוף הוא היד כו' ואחרים אמרו כי אגרוף רגב עפר כו' והוא דעת אונקלוס שאמר בכורמיזא כו'" וכ"ה בתרגום סורי. ועי' במיני תרגומא שתמה על הרמב"ן שמה שנראה מדבריו שהחליט שכוונת המת' בכורמיזא הוא רגב עפר ולא על היד, הלא גם על "ולהכות באגרוף רשע" [דהוא במשמעות אגרוף ממש] ת' "בכורמיזא דרשיעא" (וכשאני לעצמי לא אדע איזו משמעות מצא יותר במלות "באגרוף רשע" שהוא אגרוף ממש? אולי גם שם כוונת המת' על רגב עפר כמו "תחת מגרפותיהם" (יואל א' י"ז) לד"ק או איזה כלי משחית) ולבסוף הביא דברי הרשב"ם שהוא לפי הפשט מין אבן או לבנה, וסיים "מעתה תראה כי טעות נפל בדברי הרשב"ם, ושרצונו לפרש דעת הת' כך, ושהכ' מתחלף בק'. והביא דברי מוסף הערוך שכורמיזא היא מלה יוונית מונחת על אבן מוכנת לירות בה, ובאמת מהת"כ שהביא הרשב"ם משמע שצריך להיות "קרמידא" שהובא בר"ש (נגעים פ"ב מ"ו) וגם בערוך ע' "קרמיד" הביא הת"כ הנ"ל וגרס "קרמידא בד'.

למשכב, לבוטלן. הוא כמ"ש רש"י שאפי' אינו במטה רק שנתבטל ממלאכתו חייב בשבת ורפוי.