חבצלת השרון על דניאל · פרק 2 · פסוק 28

ואחר העלותו מאד נעלה גדר אדר יקר סוד ה' הלז בהפרידו בני אדם מעבור בו בא להסיר מלב המלך פן יעלה על לבו כי היתה עליו יד אלהימו צור חסיו בו הוא בלטשאצר אשר נקרא שמו עליו כי הואנתן חכמה בלבו להגיד את דבר המלך על כן אמר ברם איתי אלה בשמיא וכו' לומר העולה על רוחך היו לא יהיה כי כל אלהי העמים אלילים ואין בם מועיל ברם אלה די איתי בשמיא די הוא גלה רזין ואין זולתו ובמתק שפתיו באומרו בשמיא הדיח מחשבות אונו והוא כי בלטשאצר היה נחש עקלתון כנודע מהתנינים הגדולים אשר בארץ המה על כן אמר בשמיא כלומר אלהי השמים הוא גלה הרזין ולא אלהיך אשר בארץ הוא וגם שאר צבא השמים מיעט באומרו איתי אלה בשמיא כי הוא הוא ואין זולתו והנה אין ספק כי רע ומר היה הדבר הזה בעיני המלך כי לא נתן זו כחו לאלוהו על כן לעומת זו חלק כבוד למלכות ואמר והודע למלכא וכו' לומר כי כבוד אלהים הגיד דבר אליך המלך למען תדע מה די להוא באחרית יומיא ולא למעני ולא לבד מצד מלכותא כי אם גם מצד עצמך וזהו שאחרי אומרו והודע למלכא הזכירו בשמו ואמר נבוכדנצר והיה בזה פיוס למלך ולבל יאמר המלך כן דברת לו היה כדברך שהיה נודע אלי הדבר אך ממני יפלא חלום ופתרון כי תאמר אלי והודיע למלכא מה די להוא וכו' ויותר יצדק עשה למענך כי אליך גלה סודו לזה אמר חלמך וחזוי ראשך דנא הוא כי אף שחלמך מנך אזדא לא יבצר שחלמך וחזוי ראשך הוא הדבר הזה אשר אמרתי מה די להוא באחרית יומיא ויתכן דרך זה מלומר שיחזור אומרו דנה הוא אל החלום שיזניר אחרי כן כי לא יצדק לשון דנא זולתי בשעה שהדבר ההוא מונח לפניו ולא במה שאחר שני פסוקים ויורנו מדרכיו נלכה באורחותיו כי בדברו על כבוד אלהים המשפיע שפע נבואתו זאת נתן לה' אלהינו הכבוד ואמר ברם איתי אלה וכו' ולא לאלהי המלך כאשר יאתה כי אין עוד מלבדו ובדברו על כבוד אנשים בינו ובין המלך את מי החשיב הוא ית' לגלות סודו לא נטל עטרה לעצמו לומר עשה למענו בהיותו קרוב אליו ית' כי אם למען המלך באומרו והודע למלכא וכו' עם שזכרו אבד ממנו: