חבצלת השרון על דניאל · פרק 2 · פסוק 8

ויען להם המלך מן יציב ידע אנא וכו' לומר מי יתן והיה לבבכם לשאול מאתי זמן אתן לכם כי הנה הסכלתם עשו בהפצרתכם זאת ולא שאלתם ימים או עשור. כי הוראתם די עדנא אתון זבנין כי בעת ובעונה הזאת תלויה מכירתכם ואבודכם ומה שלא תגידוהו כעת לא תגידוהו עוד כל ימי הארץ. ואם באנו לשים לב אל אומרו די עידנא ולא אמר די כען אנתון זבנין או בהאי עדנא אנתון זבנין נאמר שענינו ידע אנא כי עידנא שהוא העת והזמן אתם מונרים ומפסידים בהפצרכם כי היה נתן לכם עת וזמן לולא שניתם באולתכם נמצאתם מוכרים ומפסידים עדן וזמן הראוי ינתן לכם ונכון הוא. ואמר כל קבל די חזיתון לומר אל תהיו מתאנים לאמר כי לא להפצר יחשב הדבר הזה לכם יען הוספתם על דבריכם הראשונים והבטחתם פשרה להודעותני מבלי אגיד לכם את חלומי כי אם לזולתכם כי הנה זה מהבל ימעט כי הן אתם כולכם חזיתם די אזדא מני מלתא ולא אוכל להגיד גם לזולתכם ולמה זה הבל תהבלו אין זה כי אם רוע לב והיותכם שונים באולת ההפצר וזהו אומרו כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא. אם העולה על רוחכם בתוספת הבטחתכם זאת השנית כי בזה יקלו מוסריכם ואקל על העונש אשר יסדתי באמרי הדמין תתעבדון וכו' אף אם לא תגידו את דברינו זה באמרכם כי לא דבר רק הוא להגיד פשר דבר אשר לא הוגד לכם גם לזולתכם באופן כי אף אם אייסר אתכם בשוטים ובעקרבים על העדר הגדתכם אסיר מעליכם רק את המות הזה אני לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב כי אם להשמיד בלבבי: