חבצלת השרון על דניאל · פרק 5 · פסוק 2

ואמר הביטו וראו איך האיש הבליעל ההוא לבבו למרע כי עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ואין ספק כי יותר יצטרכו כלי מאכל מכלי שתיה כי אשר הובאו בתבשיל אחד לא יוסיפו לראותם עוד במשתה ההוא וגם היה לחם רב אשר רבו כמו רבו תבשילין מינים ממינים שונים וכן רבים כיד המלך ובכולם לא צוה המלך להביא מכלי היכל ה' לאכול בהם אך בטעם חמרא היה דברו לאמר להיתיה למאני וכו' אך אין זה כי אם רוע לב למען ישתו יין נסיכם בכלים אשר שרתו בהם לפני אלהי עולם ה' כי העולה על רוחו רוח עוטים כי מבלתי יכולת חלילה היה מלכותו בכל משלה כי גלולי תועבותיו עמדו לו בעת צרתו ויושיעוהו ויבעט באלהי עולם כאשר כתבנו ולהורות כי כן לבו כאשר יסד המלך ויאמר להביא את כלי היכל ה' גאה גאה ויבז בעיניו לשלוח יד בכלי הקדש לבדם כי אם גם בכבוד אלהותו יתברך כי לא אמר להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נ"נ אבוהי מן היכלא די בית אלהא די בירושלם כי אם מן היכלא די בירושלים למען הראות כי בעט באלהותו יתברך ולא האמין באלהי עולם אשר שכן שמו בהיכל ההוא ושאין פחד אלהים לנגד עיניו לשלוח יד בכליו להכעיסו אך הכתובים הנאמרים ברוח הקדש כנודע מתריסים נגדו ואומרים הא רשע בן בנו של ל'נ הרשע הלא אתה חומר עכור הבל ואין בך מועיל וחייך חיי שעה והיה עם לבבך כי מלכותך לך קיימא ועל מלך מלכי המלכים הקב"ה חי העולמים אשר אין כל העולמות כלם כדאי לאלהותו ואין בכל ברואי מעלה ומטה אשר כח בהם לספר ולהרהר אחד מני אלף אלפי רבבות תהלותיו יתברך התרוממת והיה עם לבבך בליעל ובפיך מלאת לנגוע באלהותו יתברך על כן העולה על רוחך היו לא תהיה ונהפוך הוא כי אשר חשבת היה מלכותך לך קיימא מלכותא עדת מנך ואשר חשבת על ה' תועה נגד אלהותו יתברך לא בדעת תדבר כי ה' הוא האלהים עולם ועד ומה מתקו דברי הכתובים בהוראה זו כי לא נאמר בלשאצר מלכא אמר בטעם חמרא וכו' כי אם בלשאצר אמר כלומר הלא גבה לבך על מלכותך כאשר אמרנו שנרמז במלכא האמור בפסוק הקודם עד הסירך תואר אלהות מאתו יתברך לא כן יהיה כי מלכותא עדת מנך ובכן לא תזכר פה בשם מלכא רמז כי מאז מנא אלהא מלכותיה והשלמה כאשר היה כי בה שעתא נפק אצבען ונו' וכתב ככל אשר פתר דניאל כי הושלם מלכותו והיה מטרם יכתב כי בלשון עבר נאמר ורמז לו הסרת מלכותו מאז אמר בלשאצר אמר וכו':