חבצלת השרון על דניאל · פרק 2 · פסוק 37

אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה וכו'. הנה דברי פסוק זה ושאחריו יראו דברי מותר כי יאמר נא אנתה הוא רישא דדהבא מבלי קדימת ספור שבחיו ועוד מה נשתנה מתכות זה משאר מתכות דצלמא דכן שכל אחד מהן ייחס אל המלכות באומרו ובתרוי תקום מלכו וכו' ומלכו תליתאה די נחשא וכן פרזלא וחספא וברישא די דהבא לא ייחסו כי אם אל המלך לבדו באומרו אנתה הוא רישא די דהבא ולא אמר מלכותך הוא רישא די דהבא וגם מה צורך אומרו כי מה' היה לו המלכות באומרו די אלה שמיא וכו' ומה הנה שלשת התארים האלה פה חסנא ותוקפא ויקרא ולמה זה הזכיר כללות שליטתו באומרו ובכל די דיירין וכו' ואם הוא שעל כן נמשל לראש שהוא כולל כל חיות הגוף הלא אינו ממשל רישא די דהבא אל המלכות כי אם אל עצמו באומרו אנתה הוא רישא וכו':

אמנם ראה והנה חל עליו חובת ביאור מעמד שלשת הדברים אשר המה כללו יופי נמשל רישא די דהבא ראשונה כי הן אמת כי אבר ראשיי חפארת אדם וכליל יופי הוא הראש אכן כמותו מעט מזער מחדוהי ודרעוהי שמשול ימשול בו מלכו אחרי ארע מניה אשר המלך אחר מלכות כשדים ותקטן גם היא ממשל הממשלה השלישית והד' למעוהי וירכתיה ולשקוהי ורגלוהי והלא זה הדבר כחומץ לשנים כי הלא מלכות כשדים משל ממשל רב בכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא ואיך ממשל ממשלה לאבר קטן הכמות אחרי כי מלכותו בכל משלה ולא יצדק לומר המשיל איכות הראש לא כמות המלכות שנית מי הגיד לו שלא היה נבוכדנצר מלכות שני או שלישי וא' מאשר היו לפניו הוא הראש או אשר יבא אחריו והראו לו מן השמים את אשר יהיה ממנו והלאה שלישית על מה זה נדמה מלכותו אל ראש הזהב ומה דמות יערכו לו שאם על היותו מולך בכיפה הלא גם מלכו אחרי די נחשא שלט בכל ארעא והוא כי ראה כי כל תארי רישא די דהבא וקוטן כמותו לא יצדקו ויחייחסו אל המלכות אך כל תאריו המה צודקים בעצם אל נבוכדנצר עצמו הוא הראש כאשר יבא בדבריו בס"ד ועל כן אמר אנתה הוא רישא די דהבא ולבל יאמר איש אם כן אפוא על מה נשא המשל הזה די רישא די דהבא על המלך לבדו ולא על כללות מלכותו כאשר עשה בשאר המתכות על כן הקדים ואמר אנתה מלכא מלך מלכיא וכו' יהב לך: