חבצלת השרון על דניאל · פרק 3 · פסוק 22

ובגלל הדבר הזה אז נאשמו וכאכול קש לשון אש קטיל יתהון שביבא די נורא ולהורות את בני ישראל כי לא על חנם לקו ובאש ה' נשפט אתם נאמר כל קבל די מלתא מלכא מחצפה וכו' כלומר למה שמלת מלכא מהחצפה וממהר לעשות אותו והיה ראוי כי אחרי די תנורא אזה יתירה והוכן להשליכם לא יתמהמה מלצוות עליהם ינתנו בתנור אש והוא לא כן עשה על כן היה להם לעמוד על משמרתם לראות מה ידבר בם והוא לא דבר דבר והמה לא חכו לעצתו הלא יורה כי יראו פן חמת המלך שככה על כן המה היו בני תמותה וז''א מן די מלת מלכא מהחצפה ועם כל נחצותו כבר תנורא אזה יתירה והוא לא שב לצוותם לכן גבריא אלך די הסיקו וכו' קטיל המון שביבא די נורא כי מה' היה להם כי רעה במגורם בקרבם:

עוד היה אפשר לומר בכונת הכתוב שהוא לתת טעם לסבת טעותם לחשוב כי אין לב מלך להאריך להם ואמר מן די מלת מלכא מהחצפה וגם תנורא אזה יתירא זה היה סבה די גבריא הסיקו וכו' קטיל המון שביבא די נורא כי טעו בנחיצת המלך ובמאי דאזה יתירה ולא שתו לבם ליחל ותאכלם אש על שלחם יד בשלמים ההם בטרם יבא אליהם מאמר המלך אך בראשון נותן הכתוב טעם לשרפה אשר שרף ה' במשליכים ואומר די הסיקו הוא לומר שלא היה להם פנאי להשליכם תוך התנור רק העלום על שפתו כי פיו היה למעלה כנודע מצורת התנורים ובטרם הדחיפום פנימה קטיל המון שביבא די נורא וז"א אחרי כן נפלו לגו כו' כי אחר שהעלום עד שפת התנור נפלו אל תוכו מעצמם כי כפותים היו: