ואמר מלכא והיתיו וכו'. הורה איך אין הקב"ה מקפח שכר שום בריה כי תחת אשר מנעם מבוא בדם נפש דניאל כי סגר אלהים בעד פיהם כנגד זה נתן ה' בלב מלך ואמר להיתיה לכל די אכלו קרצוהי ונשיהם וטפם למאכל לאריות ההם נפשות רבות תחת נפש האיש דניאל על דרך אמרם רז"ל שבשכר שלבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו נתן להם שכרם להשליך כל נבלה לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו ואפשר האשים את המלשינים מליועצים למה שהם התנכלו בהלשנתם בחלק שפתם להדיח כל טוב טעם ופתחון פה מהמלך להצילו ככל הכתוב למעלה באופן לא מצא המלך מקום לנטות ימין ושמאל להליץ עליו על כן עליהם שפך כאש חמתו ומה' היתה שומה להטות לב המלך לעשות כדבר הזה כאמור ומהחלו בלשון גוב ויצא בלשון גבא יתכן שהיה בור עמוק ורחב למטה והוא הנקרא גבא ולמעלה הימנו היה נמשך מזה כבור צר וההוא יקרא גוב ואל הגוב היו משליכים וממנו יפול הנופל לגבא וזהו אומרו ולגוב אריותא רמז שהוא במקום העליון וטרם השתלשלם עד ארעית הגבא שליטו בהון אריותא וכו':
קריאה במקור
חבצלת השרון על דניאל · פרק 6 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chavatzelet HaSharon, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001273122&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3749927ee73666e3252fe7b0096b1fa1d26183058a287f788bb72bfe98f81ce4