חבצלת השרון על דניאל · פרק 1 · פסוק 11

והנה דניאל התחכם לבלתי שאול תחלה מהמלצר כי אין לאל ידו לעשות חסד כי הוא תחת מלך ושרים ואם עשה יעשה יהיה במסתרים ולא בהזדמן שם שר הסריסים או זולתו ואם ירגיש שר הסריסים יחייבו את ראשם אוכל ומאכיל על כן פנה אל שר הסריסים הוא הראש ובגלות דעתו כי מיראתו בל יתגלה הדבר ויסתכן היה חדל בל יראה את פניהם זועפים בזה היה לו פתחוו פה לשאול מאת המלצר יחפוץ בנסיון כי אז לא יירא אם יתגלה הדבר ומה גם אם יראה מראיהם טוב אחר גלות לבו כי לא היה מונע מצד כבוד המלך או אלהיו כי אם מפני היראה הזאת בל יהיו פניהם זועפים ובזה בטח לב המלצר לעשות אך לומר דניאל לשר הסריסים שינסם או יצוה לנסות אינו מדרך השרים הגדולים להכנים עצמם בפרטים אלו כי אינו לפי כבודם כאשר כתבנו למעלה ואף גם זאת כי לא יאות אל שר הסריסים לצוות אל המלצר ינסה אותם ויעשה על פי מאמרו גם כי יכשר בעיניו כי אם כה יעשה בהראות פניהם זועפים גם על שר הסריסים יעבור כוס תרעלת תמת המלך כי על פיו נעשתה הרעה בעיני המלך אכן בהעדר גזרתו אל המלצר והוא עשה מעצמו גם כי היה על ידי ראותו כי אין הדבר רע בעיניו כנראה מתוך דבריו סמוך לשו לא יירא כי שר הסריסים יליץ עליו כי יש לאל ידו להצילו מה שאין כן בהיות גם ידו במעל וכי יפול אין שני להקימו על כן לא חפץ שר הסריסים כי אם בהגלות לבו לחזק לב המלצר לעשותו על ידי הרמז כאשר כתבנו והמלצר יגמור בעדו כי ידע לא ינגדהו בעליו ולא לצוותו בפירוש למען יוכל להשמט גם על זאת פקח עיניו דניאל לבלתי גלות אל שר הסריסים באמור אליו אשר לא יתגאל שהיה חפץ במאכל זרעונין כי אם כה יאמר יחליט הגזרה ומאן ימאן להחליף פת בג המלך ויין משתיו בזרעונים כי יאמר הלא פת בג המלך ויין משתיו הלא המה המבריאים ומסעדים את הגוף ומעדנין הבשר ומפקחים ומזככים השכל וכל חפץ המלך למען ילמדו בכל ספר וחכמה שנים שלש ואיך יחליפם במאכל קל האיכות וההזנה עד הקצה האחר ע"כ לא הזכיר רק השלילה לבלתי התגאל בפת בג המלך וכו' והעולה על רוח שר הסריסים שלא ישלול רק פת המלך ויין משתיו הקרובים אל לחם אלהיו ויין נסכו אך לא ימנע עצמו מאכול בשר ושתה יין או ממפוטמי העופות וכיוצא ממטעמים רבי האיכות והזנה ובריאות אף שלא יהיו כפת בג המלך ויין משתיו ועל כן לא החליט הגזרה לבלתי הניחו ידבר עוד דבריו אלה אך אדרבה גלה כי לא יצר לו כאשר כתבנו: