חבצלת השרון על דניאל · פרק 9 · פסוק 4

ועל השלישית והיא להתודות ולכפר תחלה בעדו טרם יבקש על הזולת אמר ואתפללה ואתודה ואומרה וכו' לומר כי ראשונה התפלל והתודה על עצמו ואחרי כן נוסף על זה ואומרה וכו' הבקשה הכוללת על כל ישראל אשר עליה נתעוררתי וזה החילו אנא ה' וכו' כאשר יבא בס"ד ולהיות כי אומרו ואתפללה לה' הוא ספור אשר התפלל ועיקר התפלה הוא עד השם המיוחד על כן אמר ואתפללה לה' אך עתה שחוזר ומתחיל על דבר צרת כל קהל עדת ישראל שב להתחיל בשם האדנות לומר אנא אדני להתחיל בשם זה ומשם יעלה כנודע:

והנה רז"ל בקשו לתת טעם על בלתי הזכירו הגבור כי אם הגדול והנורא ואמרו שאמר גוים מרקדים בהיכלו איה גבורותיו שדעתם אצלי שלא היה אז משתמש במדת גבורתו על שונאינו בעונותינו ויתכן כי מבלי אין זכות לישראל להפך מדת רוגז וגבורה לרחמים כדרך צדיקים שמהפכים מדת הדין לרחמים כד''א ויזכור אלהים את נח על כן הס כי לא להזכיר מדת גבורתו ית' הגדולה כי חפץ חסד הוא בתפלה הזאת ולא להזכיר מדת רוגז. ונבא אל הכוונה בהמשך הכתובים והוא כי כאשר הבין בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' למלאת ע' שנה היה עם לבבו כי מלאו הימים ההם ולא נפקדו ועל כן שם פניו לבקש תפלה יעלו על רצון אלהינו מרחם ולא ישכחם. והנה אין ספק כי בדבר הזה יראה דניאל כאשם למה חשב כזאת על אבינו שבשמים שומר הברית והחסד כי באו ימי גאולתם ולא גאלם כי הלא אין שכחה לפני כסא כבודו ית' ההוא אמר ולא יעשה על כן שמר פתחי פיהו ופיו פתח בחכמה וריש מלין אמר טוב טעם אל הסתיר פנים ממנו כי ידינו שפכו את הדם הזה כי עונותינו האריכו קצנו והוא כי אין הוא ית' עושה חסד ושומר הבטחתו אל המרבים לפשוע וזהו אומרו אנא ה' שומר הברית והחסד כלו' ידעתי ה' ידעתי כי אלהינו מרחם שומר הברית והחסד הוא אך לא נהרהר אחריו ית' חלילה אשר לא שמר הבטחתו אלינו כי הלא אם הוא שומר הברית והחסד הוא לאוהביו ולשומרי מצותיו: