חבצלת השרון על דניאל · פרק 5 · פסוק 17

אז ענה דניאל ואמר מתנתך לך להוין ונבזביתך וכו' כלומר מה שאמרת שאינך שם על לב במתנותיך כי אם על הנוגע אלי אני לא אחוש על עצמי ולך להוין ולא אעשה גם כן להורות יכולת יפי חכמתי כי אם על הנוגע אליך כי תדע וז"א ברם כתבא אקרא למלכא כלומר למענו מצד עצמו. ואשר כפל ושנה מתנתך וכו' ונבזביתך וכו' הוא כי שני מיני מתנות היו האחת ארגונא והמניכא שנית המתייחסת אל בזבוז גדול והוא אומרו ותלתא במלכותא תשלט ועל הראשונים אמר מתנתך לך להוין ועל כל הטובות הנכללים בשליטת תלתא במלכותא אמר ונבזביתך והנה המתנות היו אפשריות להתקיים בידו כי גם כי ימלוך דריוש תחתיו לא יסירם ממנו אך שליטתו בשליש המלכות אין סופו להתקיים כי דריוש לא יקיימנה בידו על כן על ארגונא והמניכא אמר הרי אני כאלו קבלתים וחוזר ונותנם לך וזהו לך להוין ולא אמר לא אקח או לא תתן אך בזבוז שאתה מבזבז יותר מחומש עד שליש המלכות איני מקבלה ולאחר תן כי זה איננו שוה לי ועל פי דרכו רמז כי לאחר ינתן המלכות. או יאמר על דרך זה כי למה שארגונא והמניכא הם שלו כעת ויכול ליתנו אמר בהם לך להוין כאלו קבלתים אך המלכות שאינו שלו כי כבר מנא אלהא מלכותיה והשלמה אמר לאחרן הב כי אין בו מתנה ורמז לו ני כבודו לאחר יותן אשר הומלך על מלכות כשדים: