חבצלת השרון על דניאל · פרק 6 · פסוק 19

אדין אזל מלכא להיכליה וכו' באדין מלכא וכו'. הנה אשר יודיענו שהלך אל היכלו אין לנו בו חפץ ויודיענו את אשר התענה מדאגה מדבר דניאל כי בת טות ולא לכתו אל היכלו כי נודע הוא ואין מועיל בהודעתו ועוד כי אחרי אומרו ובת טות קל וחומר הוא שלא יצוה לנצח בנגינות לפניו לשורר בשירים על לב רע ובכן מה צורך אומרו ודחון לא הנעיל וכו':

והנה אמרו רבותינו זכרם לברכה כי יחזקאל הנביא הובא שמה הבורה בלילה על ידי מלאך בסעודה ראויה ויאכלו גם שניהם. ויתכן נבא בזה אל ביאור אומרו אזל מלכא להיכליה לרמוז ולומר ראה נא כי דריוש עם היותו מלכא וגם בא אל היכלו אשר לא יבצר משם מעדני מלך ואעפ"כ בת טות והכוונה לומר המלך הוא אשר גם בבואו אל מקום מוכן לאכול שם לא אכל כלום אך זולתו אשר לא הלך אל מקום יוכן לאכול שם לחם לא בת טות כי אם אכול אכל ואין זה כי אם דניאל כי גם בהשארו בבור במעונות אריות לא חסר לו ה' שם בר ולחם ומזון וגם היה אפשר לומר דאזל יחידי עד היכלו ולא חפץ בלוית שריו וחילו והראשון נכון ואמר ודחון וכו' הוה כי דרך המלך לשמוע בקול שרים וקול שרות או כי בוחר הוא בשירי זמרה להשתעשע בהם או לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו כאשר תדד שנתו מעיניו אמר כי אין צורך לומר שדחון לא הנעיל לששון ולשמחה ולהניס יגון ואנחה כי אם גם להפיל חבלי שינה על עיניו לא בחר באלה במה שהן דחון משמחי לב וזהו ודחון לא הנעיל קדמוהי שהוא במה שהן דחון עם היות ששנתיה נדת עלוהי:

והנה דרך אשר נדדה שנתו מעיניו מערב עד בקר כי באשמורת הבקר תפול עליו שינה וינוח מנהמת לבו על שנדדה שנתו מאז שכב אמר ראה גם ראה אשר גדל צערו על דניאל כי גם כי שנתיה נדת עלוהי והיה ראוי ומה גם למלך כמוהו לנוח על משכבו באשמורת הבקר בנפול תרדמה על אנשים אשר יעורו משנתם מהנשף עד אשמורת הקיצונה והוא לא כן עשה כי אם גם בעת ההיא לא שכב לבו מצרת דמאל ויקם בטרם בקר לדעת את שלום דניאל ומה יעשה בו וזהו אומרו ושנתיה נדת עלוהי אדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא וכו' כי עם ששנתיה נדת עלוהי קם בשפרפרא כי נגע עד לבו צרת דניאל: