חבצלת השרון על דניאל · פרק 2 · פסוק 3

ויאמר להם המלך אף שחלמתי חלומות רבים לא אבקשה לשאול מאתכם כי אם חלום אחד אשר חלמתי ותפעם רוחי ואותה נפשי לדעת אותו יותר מעל השאר וזהו חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום והנה המלך היה ירא פן ישיבו לו ומלבם יוציאו מלין וחזיונות כוזבים ולאמר אליו כי הוא הדבר אשר ראה בחלומו כי יאמרו בלבבם כי לא איפה מי יכזיבנו כי הוא נבא ולא ידע מה נבא ויחלום ולא ידע מה על כן מה עשה בחר לשון ערמים לבלתי אמור אליהם ותתפעם רוחי לדעת את החלום אף כי הוא הלשון המיוחד למסכל גם החלום רק ותפעם המורה התפעמות קל עם גלותו שכחת החלום באמור אליהם לדעת את החלום למען יבינו וישכילו ממוצא דבר כי אין זה כי אם הוראה כי לא כבדה התפעמיות שכחתו בהחלט נמרץ עד גדר תעדר ממנו הבחנה להבחין בין אשר חלם לדבר זולתו רק עודם מדברים דברי חלומו אשר חלם וזכרונו יבא לפניו כי יתן מעיניו וטיב רעיוניו לראות אם צדקו יחדו ובלבבו יבין כי הן הנה דברי חלומו אשר חלם אך אמנה אם יהתלו בו ולא ידברו אליו נכונה יפג לבו בקרבו כי לא יאמין להם כי לא יגרע ממנו לב לדעת כי לא נהיה הדבר ההוא ברעיון רוחו וזהו אמרו ותפעם המורה התפעמות קל עם גלותו אליהם כי שכח החלום באומרו לדעת את החלום: