ואל תתע. תעה לבבי פלצות בעתתני בראותי ריבוי החילופים שנפלו בספרים כלנו כצאן תעינו. איש לדרכו פנינו. ואין מי יורה דעה. ידין כהלכה. בכמה ספרים חדשים וגם ישנים נכתבים ונדפסים בלא וא"ו ואף בס"א כ"י מוגה בוא"ו אע"פ שלא נכתב כן בראשונה ונסחא זו מאושרת בעיני מפני שמצאתי במ"ג כ"ג פסוקים בקריאה רישא ומציעתא אל אל וסימן נמסר בשמואל ב' א' ואין זה ממניינם וכן הוא עם וא"ו בתרגום ובפירש ן' עזרא ורלב"ג וקב ונקי ויחייא ועמנואל. ומאיר נתיב: אך קשה שבמ"ג נמסר סימן מן כ"ב יחידאין ו אל ולית להון זוגא ואין זה ממניינם השם יקיים בנו מקרא שכתוב וידעו תועי רוח בינה:
קריאה במקור
מנחת שי על משלי · פרק 7 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תתע. בטעם א' לבד בתי"ו בס"ס ואף בספרים שהם בב' טעמים שניהם בתי"ו ראשונה כי כן משפט המלה להיות מלעיל כמו ותלך ותתע (ראשית כא). תחת גערה במבין (משלי י״ז:י׳) וכל הקורא אותו מלרע אינו אלא תועה:
בנתיבותי'. מלא וא"ו במדוייקים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Minchat Shai
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c93c32cc65430f75463a39d2ee7c75a90f43eb0c998350e0cdeceb6311dd9375