עוד היום, רצונו של האויב להתעכב עוד היום בנב, ומשם הוא מנופף ידו כנגד הר ציון בגאוה ובוז, וטעם העכוב הזה הוא להרגיע חיילותיו מטורח הדרך, ואולי ג"כ שהוא כאדם שהוא בוטח בלא שום ספק היותו עתיד ליהנות הנאה מה, והוא מאחר אותה בכוונה, כדי להאריך הנאתו (כענין ויפליט ואין מציל, למעלה ה. כ"ט), אף כאן סנחריב מדמה בלבו שאי אפשר לירושלם שתמלט מידו, ולפיכך איננו ממהר ביאתו אליה, אבל הוא מתעכב כל היום בנוב לראותה ולהתענג בה בדמיונו קודם שיכבשנה, כי אחרי כיבושה לא תהיה נחשבת בעיניו כל כך; ותנופת היד היא מתוך השמחה שהוא שמח בבטחונו שילכדנה.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 10 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e