נגש, ל' לא יגוש את רעהו (דברים ט"ו ב'), והוא נפעל עבר.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 53 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והוא נענה, המפרשים פירשוהו ל' ענוי, ולפי זה נתקשו במלת והוא, עד כי Martini רצה להגיה נגש הוא ונענה, והסכים עמו רוז'; וגיז' פירש שהיו נוגשים אותו, גם כי כבר היה מענה והנכון כדעת Coccejus שהוא לשון עֲנָוָה, כמו עד מתי מאנת לענות מפני, אמר, היו נוגשים אותו, והוא לא היה מורד, אלא היה סובל בענוה ונמיכות הרוח, ולא יפתח פיו. וכן בלשון חכמים נעניתי לך מחול לי (ברכות כ"ח), ענינו אני נכנע לך, וכן נעניתי לך קום אכול (כתובות ס"ז), נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש (יומא כ"ב), ויש לתמוה על רש"י שפירש (בברכות) נעניתי לך, דברתי יותר מדאי.
וכרחל לפני גזזיה, דמיון הרחל הוא לנגישת הממון שהוא בדמיון הגז, ומלת נגש על הממון, כמו איש כערכו נגש את הכסף ואת הזהב (מלכים ב' כ"ג ל"ה), לא יגוש את רעהו (דברים ט"ו ב') ולא יפתח פיו שבסוף הפסוק חוזר למשל השה והרחל, כלומר סוף דבר לא היה פותח פיו. וכל זה אמנם צודק מאד על ישראל בגלות, וכמו שכתב ראב"ע, ולא יצדק על הנביאים (כשטת גיז'), שארי אם לא היו פותחים פיהם באמץ לבב ובגבורה, לא היו נביאים, ואם היו חדלים מהתנבאות לא היה אדם שונאם; וגיז' הביא לראיה ולדוגמא דברי ירמיהו (י"א י"ט), ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, והוא לא ראה כי ירמיה מְדַמֶה עצמו לכבש לא מצד סבלנותו, אלא מצד שהיו אורבים לו והוא לא ידע, כמו שאמר מיד: ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות; ואיך יאמר כי ירמיהו היה סבלן כשה, ובפסוק שאחריו הוא אומר אראה נקמתך מהם?
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e