ונתון את אלהיהם באש, אומר ואחריו רוז' וגיז' כי אעפ''י שלא היו עובדי ע"ז רגילים לעשות כן לאלהי אויביהם, וידענו כי הרומיים הביאו בעירם אלילי כל העמים אשר כבשו ובנו להם היכלות, אולי מלכי אשור עשו כן כדי שלא יוסיפו האלהים ההם לעזור לעמים ההם. ואני אומר כי מלכי אשור היו מניחים לעמים הנכבשים תחתם שיעבדו איש את אלהיו, כמו שאנו רואים באותם שהביא מלך אשור והושיבם בערי שמרון, שהיו עושים גוי גוי אלהיו והיו עובדים אותם כמנהגם הראשון (מלכים ב' י"ז פסוק כ"ד עד ל"ג); אבל הערים שהיו מתחזקות נגדם, והיו לוכדים אותן באבוד זמן רב ובאבוד עם רב היו מלכי אשור שופכים חמתם על יושביהן באכזריות, ואז היו ג"כ שורפים את אלהיהן דרך נקמת מפני שגרמו לעובדיהם שיבטחו בהם ויתחזקו נגדם ונתון, ענינו ונתנו. עיין למעלה ח' ו'; ובמלכים כתוב ונתנו, והוא תקון להקל ההבנה.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 37 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e