קריאה במקור

שד"ל על ישעיהו · פרק 7 · פסוק 4

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
השמר, מלרע, ואיננו לשון שמירה אלא לשון ישיבה על השמרים, כטעם שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו (ירמיה מ"ח י"א), והיא מליצה על הישיבה לבטח.
2
והשקט, הוא פירוש למה שנרמז במלת השמר, כדרך ישעיהו לומר הדברים תחלה דרך משל ולפרש. אותם אח"כ.
3
זנבות האודים העשנים. המשיל המלכים לאודים שכבר נשרפו, ולא נשאר מהם אלא הזנב, שהוא מְצָעֵר בעשנו את אנשי הבית זמן מועט, עד שיכלה.
4
בחרי אף, הוא פירוש זנבות האודים, והב"ית להוראת הסבה, אל תירא בעבור חרי אף של רצון וגו', ודוגמתו ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ (ירמיה נ"א מ"ו). ואין לפרש שחרי אף חוזר למלת העשנים (כדעת Steudel) כלומר זנבות האודים האלה העשנים בחרי אף; כי אמנם יֵאמר על החי שיעשן ויחרה אפו, אך לא יתכן לומר על האוד שהוא עשן בחרון אף. ומה שהזכיר רצין וגם שם עמו ארם, והזכיר בן רמליהו ולא הזכיר שם עמו ישראל, נראה לי כי כן באמת אלה הנזכרים כאן היו קרובים לכליון, ולא כן ישראל, כי הנה בא תגלת פלאסר והמית את רצין והגלה את ארם, ובא הושע והמית את פקח, אבל מלכות ישראל נמשכה עוד כעשרים שנה. ומה שהזכיר פקח בשם אביו ולא בשמו, הוא דרך בזיון, מפני שלא היה אביו מלך (דון יצחק).
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Padova, 1867
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e