ביום ההוא כרם חמר ענו לה, אז ישראל שיהיו ברוכי ה' יהיו נמשלים לכרם העושה יין טוב, ולא לכרם העושה באושים, כמו שהמשילם ישעיה למעלה (ה' ב') (רד"ק) ענו לה, חוזר לארץ יהודה שהזכיר למעלה (כ"ו א'), והטעם קראו לה דרך שיר ושבח כרם טוב (רד"ק ודון יצחק), ותלמידי מוה"רר הלל קנטוני ז"ל מוסיף כי אולי היתה אצלם שירה שתחלתה כרם חמת והיה ענינה בשבח הכרם, והעם היו יודעים מה היה לשון השירה ההיא, וזה נכון. והפסוקים שאחר זה אינם שיר שישירו אז, כדעת רוז' וגיז', אבל הם דברי הנביא, והרבה נתחבטו בהבנת הכתובים האלה מחמת הטעות הזאת שחשבו כי הם שיר שיושר לעתיד, והם אינם אלא דברי ישעיה; והנה בכל המקרא אין כרם אלא ל' זכר, א"כ בהכרח אין ענו לה מוסב לכרם כמחשבתם, אלא לארץ יהודה.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 27 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e