תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 1 · פסקה 22

ויברך כו'. ראוי לשית לב מה נשתנו דגים ועופות להתברך מכל בהמה וחיה. ועוד כי בדגים הרבה לברך פרו ורבו ומלאו את המים ובעוף לא נאמר כ"א ירב בארץ. ועוד כי בדגים דבר בם הוא יתברך לנוכח פרו ורבו. ואל העוף שלא לנוכח וכלאחר יד. והנה רש"י ז"ל כתב שנתברכו אלו על שמחסרים תמיד מהם. ומה שלא נתברכו שאר ב"ח שבארץ. מפני הנחש שהיה עתיד להתקלל. והנה אין בזה די תקון כל אשר הערנו. ועוד נשים לב אל מלת לאמר ויברך אותם אלהים לאמר. כי אינו לאמר לזולת:

והנה אחשוב כי כאשר האדם שהוא תכלית ועיקר הבריאה נתברך. כך אלו ב' מינים אשר יש לאדם הנאה ולא היזק מהם. שהם דגים ועופות נתברכו גם המה משא"כ יתר בהמות וחיות ושרצים אשר בתוכן אבות נזיקין. בפרט קרן ותולדותיו שמתכוונים להזיק. והארי. והדוב. והזאב. והנמר. והברדלס. והנחש. ושרף. ועקרב. וצפעונים. וכיוצא באלו לא נתברכו מיניהם. ואשר דבר בדגים לנוכח. וגם הרבה בהם יותר מבעוף. יהיה כי למה שהוא ית' שונא זמה וצפה שיהיו עתידים כל בהמה חיה ועוף ליזקק לשאינן מינן. כמאמר ז"ל (סנהדרין דף ק"ט) על כי השחית כל בשר את דרכו כו'. משא"כ בדגים. וגם יש בדגים לויתן שיצר לשחק בו. ע"כ בהן בלבד דבר לנוכח. וגם הרבה לברכן יותר מאל עוף. והן זאת תהיה כוונת אומרו לאמר. כלומר ויברך אותם אלהים את דגים ועופות הנזכר אך מה שראוי לומר. הוא פרו ורבו כו' לדגים שהוא ברבוי ולנוכח. אך לעוף לא כן כ"א ירב בארץ. והוא מהטעמים שכתבו: