תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 12 · פסקה 4

וילך אברם כו'. הנה היה אפשר להעלות על לב איש. כי חמדת הסבות האמורות. נגע על לבו וילך. לכך אמר כי לא לבו הלך לקראת קבלת פרס. כי גם מה שוילך אברם. לא היה רק כאשר דבר אליו במה שדברו ה'. ולא פנה אל רהבים גדולות. או יאמר כי כאשר צוה לו ה'. שלא יעשה עיקר מאביו להביאו ולבא הוא סמוך אליו. כי אם יעשה עיקר מעצמו כי הוא העיקר לפי האמת שכן עשה. וש"ת א"כ שלא שת לבו לפתות את בית אביו אחרי זאת שיבאו עמו איך (לוט) בא עמו. לז"א וילך אתו לוט כלומר מעצמו. כי אברם אחר שהוא ית' צוה יעזב מהם כן עשה. וש"ת איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו כלם סמוכים אצלו. והלך אחר אברם. ע"כ אמרו אברם בן חמש שנים ושבעים שנה כו' לומר כי להיות אברם גם הוא גדול בן חמש ושבעים שנה. ראה להיות סמוך ונטפל עמו. וזהו ואברם כו' ואז כאשר ראה כי בא אתו מאליו אז לא ראה לדחותו. כ"א ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט כו'. אמר ויצאו אתו כי אומרו אתו הוא מיותר. וגם אומרו ללכת כאשר הערנו. וכן או' כאשר דבר אליו ה':

אך יאמר הביטו וראו מה בין אברם ולזולתו. כי הלא תרח עם היות כי כשיצא מאור כשדים הוא וכל הנלוים אליו. יצאו ללכת ארצה כנען עכ"ז לא באו ארצה כנען רק ויבאו עד חרן וישבו שם. להיות כי כל ישעו וכל חפץ תרח. לא על תאות קדושת מקו' הי'. כ"א לברוח מאור כשדים. ע"כ גם שויצאו ללכת ארצה לא חש יותר. וזהו ויצאו מאור כשדים כו'. אך כאשר וילך אברם למה שהיתה הכוונה לעשות רצון קונו. וזהו כאשר דבר אליו ה'. אז ויצאו אתי ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. כי תרח להיותו בלתי קדוש לא ימשך עד ארץ כנען הקדושה שעם שיצאו ללכת ארצה כנען כשבא עד חרן נשאר שם. אך אברם למה שיצאו אתו ולא עם תרח. כאשר חשב ללכת ארצה כנען. כך לא שקט עד הדבק וימשך עד הקדושה וילכו ארצה כנען. כי ה' גמר בעדם והביא טובתם אל הפועל. עם היות שמתחלה לא נאמר לו רק אל הארץ אשר אראך. ולא ידע איזו היא. או יאמר כי גם שהוא ית' הסתיר ממנו איזו ארץ היתה. עכ"ז נתן בלבו האמת ומאליו מתחלה ויצאו ללכת ארצה כנען. וכן היה מאתו יברך כי ויבאו ארצה כנען: