תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 9 · פסקה 28

פן יאמרו כו'. עודנו מורה באצבע איך בכלל תפלתו היה לומר שישפיך חמתו על הערב רב ולא על ישראל. כי כה אמר פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו מהם מבלי יכולת כו' מה שאין טענה זו בערב רב. וביאר הענין כי יאמרו יושבי הארץ ההיא כי כל הנוראו' ההם הוצרכו להוציאנו משם גם בהשאר כל מצרים בעריהם. אך לתת ארץ ל"א מלכים לגמרי את ישראל ולהמית כל יושבי הארץ יצטרך יותר מכל הנוראות שנעשו להוציאם. ובראותם שישראל מתים במדבר יאמרו מבלי יכולת כו' כי יגזרו אומר כי לא היה יכולת חלילה לעשות יותר מהמספיק להוציא גוי מקרב גוי. ז"א פן יאמרו הארץ אשר יצאנו משם שהיא כי לא ראו רק ההוצא' על כן יאמרו שלהביאם לתת להם את הארץ אשר דבר שהוא דבר גדול מהוצא' צריך יכולת גדול מהמספיק להוציאם. ושמא תאמרו שא"כ איפה למה לא המיתם במצרים ככל המון ישראל אשר תמו בימי החשך. על כן אמר שמצטרף לזה ג"כ שנאתו אותם ועל כן רצה לינקם מהם להיות מיתתם במדבר שיהיו פגריהם מושלכים על פני המדבר לחיות רעות אשר שם וגם קבור' לא תהי' להם. וז"א הבלתי יכול' כו' ומשנאתו כו'. מה שיאמרו מבלתי יכולת הוא אומר הוציאם להמיתם. ועל שנאתו הוא אומר במדבר וזהו להמיתם במדבר. אך הטענה המביאה לומר כן שהוא כי ראו גבורות ונוראות יחשבו בכל הנפלאות ההם הוצרכו להוציאם. לא כן הוא חלילה כ"א כי הם עמך ונחלתך וע"כ לכבוד הוצאתם בכחך הגדול ובזרועך הנטויה לא שהי' צריך דבר כי אם כמו רגע היה יכול הוא יתב' לכלות את כל המצרים יחד ומה גם להוציא את ישראל מתוכם וז"א והם עמך כו' בכחך הגדול כו':