תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 29 · פסקה 30

ויבא גם כו'. הלא כמו זר נחשב שנראה שלא אהב את רחל רק אחר שבא אלי' ועוד שבאומרו גם את רחל נראה שיותר היה אוהב את לאה. ומאו' מלאה מורה שיותר אהב את רחל. ועוד כי מכל זה נראה שאוהב היה את לאה. ואיך אמר מיד וירא ה' כי שנואה לאה. ועוד מה פשע רחל שהיתה עקרה והלא הטיבה עם לאה:

אמנם הנה למעלה נאמר ויאהב יעקב את רחל. והנה היה הדעת נוטה שיקל באהבתו על שהיא היתה ידה ברמאות וכמשז"ל (ב"ר פ' ע') שהיה יעקב מדבר והיא תשוב אמריה לו. וגם מסרה לה סימנים ואם יהיה שלא תעבור אהבתו ממנה מיד לפחות אחרי בואו אליה תקל אהבתו כי יזכור אשר עשתה לו. קרוב למעשה אמנון שאחר מלא תאותו שנאה על כן אמר כי לא כאלה חלק יעקב. כי אם ויבא אליה ואח"כ ויאהב את רחל עדיין ומה שאהבה עדיין הוא נמשך מלאה. שאדרבה מאשר עשתה חסד עם לאה. שהוה חסידות גדול עמה. ע"כ אהב אותה על כשרונה כי הכיר כי לא מבלי אהבה אותו. שתה אחותה תחתיה. כי אם לשתהיה בגורל צדיק ועדיין היה אוהב את לאה. ששתה עצמה בסכנת בושה לאהבתו על צדקתו. אלא שאחר הכנם רחל היה הולך וממעט באהבת לאה. עד בא אל גדר שנאה וכמשז"ל (שם פ' ע"א) שהיה לבו לגרשה. וע"כ ויפתח את רחמה ולא שעשה את רחל עקרה. כי אם שמאליה ורחל עקרה והוא כי כל האמהות היו עקרות מאתו ית'. מן הטעמים האמורים במדרש אלא ששינה הוא יתברך בלאה. שפתח את רחמה מעקרותה הראוי כאחרות. ורחל נותרה עקרה: