תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 18 · פסקה 4

יוקח נא מעט כו'. ראוי לשים לב למה לא אמר אקח כי אם יוקח ע"י שליח. ומה גם לרז"ל (שם) שאמרו כי כאשר עשה. כן שלם לו אלהים. כי המים שאמר ע"י שליח ניתן לבניו ע"י משה והלחם שהי' על ידו. גם ה' נתן על ידו. כאו' הנני ממטיר לכם לחם כו' ואם כן איפה על אברהם יפלא. למה גם מימיו לא נתן ע"י עצמו. כי לא יבצר ממנו הפרש העושה המצוה בידו לעושה על יד שלוחו. וגם או' תחת העץ ולמה לא באהל. ועוד אומרו אחר תעבורו כמיצר על התעכבם. וכן לא יעשה. וגם אומרו כי על כן עברתם. היאמר בעל הבית לאורח שלאכול מלחמו בא. וגם אורח אם יאמר לבעל הבית כן תעשה כאשר דברת והאכילני. כי ע"כ אמר בב"ר (שם) שאמרו כדין תעביד לבר דכר דיתייליד לך:

אמנם הנה ארז"ל (שם) כי חשש אברם פן היו ערביים העובדים לאבק רגליהם. שע"כ צוה לרחוץ רגליהם. וע"כ להיות גם זה בכלל ספקותיו. אפשר כי שירות הנעשה עודם בע"ג על רגליהם. לא רצה עשוהו על יד עצמו. אך מה שהוא אחר הטהרם מע"ג. עשה על ידו. ולהתכת הכתובים יאמר כי הנה תחת אחד מארבעה סיבות ימנעו אורחים מהתארח אצל בעל הבית. (א) לבל הטריח את הבעל הבית בשירותם. (ב) על טורח בני הבית לפנות כלי הבית ומטלטליו ממקום למקום. (ג) לבלתי הפסידו ממון. (ד) להיותם נחפזים ללכת לדרכם. ע"כ על הא' אמר יוקח נא כו' ע"י שליח. כלומר כי הרבה שלוחים יש לי לשרת. כי רק בעיקר אכילתם אעשה בעצמי בפת לחם. ועל השנית אמר והשענו תחת העץ שאין שם דבר לפנות. ועל השלישית אמר ואקחה פת לחם וכו' שאין בזה הוצאה רבה. ועל הרביעית אמר אחר תעבורו שהוא אחר סמוך. מה שלא אמרתי רק דבר מועט. הוא כי ע"כ עברתם על עבדכם. ולא על פיזור רב רק לזכותני במצוה. ויאמרו אל תהיה אומר מעט ועשה הרבה. כדרך הצדיקים כמוך. פן נהיה עליך לטורח רק תעשה מועט כאשר דברת. ולא הרבה כאשר עם לבבך: