תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 5 · פסקה 4

ויאמר אלהם וכו'. ראוי לשים לב למה בפסוק זה אומר מלך מצרים. ובפסוק שאחריו אומר ויאמר פרעה עם שהכל אחד:

ועוד למה חוזר ואו' ויאמר פעם שנית בתוך דבריו: ועוד למה בפסוק זה אומר תפריעו את העם ממעשיו. ובפסוק שאחריו אומר והשבתם אותם מסבלותם ולא נאמר ממעשיו. ועוד אומר הן רבים עתה מה יתן ומה יוסף היותם רבים אצל ההשבתה מסבלותם. וגם אומרו עתה לבלי צורך:

אמנם פסוק זה ידבר על המצריים ושאחריו על ישראל והענין כי אין ספק כי בבא משה ואהרן להתיצב לפני פרעה בשם שליחותו יתב' יתעתדו המון עם מהמצרים לבא לשמוע השאלה תמיהא הזאת. ויתבטלו איש איש ממעשיו. והן בהם יתועדו לדבר על הדבר. כל עבדי המלך ועמו יתיצבו אף ידברו על דבר חדש כזה. כי באו אנשים בשם ה' ישלח עבדיו מלעבוד. ויהיה כל משאם ומתנם מה דברו מלאכי אלהים אל מלך ומה ענה אותם. ומה המה האותות אשר עשו לפניו. ומה גם עתה ישראל שירפו ידיהם מסבלות מצרים ויעשו כיתין וחבורות חבורות. לדבר על הגאולה ועל התמורה מעבדות לחרות: ועל הבחינה הראשונה אשר על המצריים אמר ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ולהורות כי על הנוגע אל המצרים ידבר אמר מלך מצרים כחס אליהם ואמר למה תפריעו את העם ממעשיו ולא אמר סבלות כי על המצריים ידבר משוללי סבלות וכהתימו לדבר על הנוגע אל עמו נעתק לדבר על עם ישראל. וזהו ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ. לומר הנה מה ששמנו על העם שרי מסים למען ענותו בסבלותם היה מדאגה פן ירבה ויתקומם על המצריים ועל זה יאמר פרעה הנה הן רבים עתה בבר עם הארץ. הם ישראל המשועבדים לארץ ואם קודם ירבו מדאגה פן ירבה העמדנו עלינו סבלות עתה שהם רבים השבתם אותם מסבלותם למה תעשו כן ועל כן צוה לענותם אז יותר. ואמר תבן לא ינתן להם וכו'. והוא כמו שאמרו ז"ל (ש"ר פ' ה') שהיו הולכים מפוזרים בגרנות ולוקחים תבן ובאים בעלי הגרנות ומכים בהם מכות גדולות: