תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 29 · פסקה 17

פן יש בכם איש כו' עתה גלה כונת ההקדמה שהקדים באומר כי אתם ידעתם כו' והענין לתת טוב טעם אל צורך קבלת אלה ושבועה בלשון יחיד והוא כי טרם היות הקבלה הזאת לכל א' כפרטות רק בלשון כולל היה מקו' ליחיד או יחיד' לפרוש עצמו ולהתחב' עם א' מעמי הארץ עובדי פסל באמור כי יחיד הוא ואיננו לוקה בברית כרותה דרך כללי על כן לא יוכל עתה להשמיד וז"א פן יש בכם איש או אשה יחיד או יחידה כו' כי והיה בשמעו את דברי האלה הזאת שבלשון יחיד כי עתה אם יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי היחיד בשרירות לבי אלך ודי להיות הנשארים בברית והוא באומר שרוצה להיות נוסף עם אומה מהאומות ולהיות מהן וזהו למען ספות והעדיף תוספת על הרוה הם אומה רוה ושכורה עם הצמאה היא חלק מאומה זו צמאה משכרות יין והוללות האומות על כן הודיענו כי נהפך הוא כי לא יאבה ה' שם מדת הרחמים סלוח לו עתה כי על כן הוא בלשון יחיד למען ילקה הוא לבדו כי אז כו' ואם ישמע מאלות שבספר משנה תורה זה שהוא בלשון יחיד וזהו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה שהוא בלשון יחיד זה הוא על היחיד איש או משפחה ואם היחיד הוא שבט שלם כאומרו למעלה או שבט והבדילו ה' לרעה כו'.

או שעור הענין אל יעלה על רוחכם שגם מהברית הראשון לא היה לוקה היחיד הפורש את עצמו כי דעו נא כי גם מתחלה היה כך אלא שעתה יוסר מלבו מה שהיה אפשר לטעות כי יאמר איש או אשה או משפחה כו' אשר לבבו פונה מהיום טרם שמוע האלה ושבועה הזאת מעם ה' או לפחות שיש לו מעתה שורש סברא רעה פורה ראש ולענה שהם תולדות רעות כעבו' ע"ג וכיוצא והיה בשמעו את דברי האלה הזאת בלשון יחיד יתברך בלבבו במקו' קבלת אלה לאמר שלום יהיה לי שלא קבלתי אלה זאת שבלשון יחיד ומבלי קבלה בלב לא חל האלה והשבועה והחיוב כי בשרירות לבי שהיה לי טרם שמעי אלך וא"כ לא נכנסתי בכלל זאת וכונתו למען ספות הרוה שלא בלבד ליפטר מהשוגג הוא עושה כ"א גם להוסיף הרוה ביין שכרות המזיד עם הצמאה היא נפש צמאה ממחשבת רעה שהוא השוגג והוא כי הברית האח' דרך כללי היה ולא יפק' לרעה בין השאר על כן בא הפרטו' עתה להודיע כי לא כן הוא כי הנה לא יאבה ה' סלוח לו בכלל השאר גם שלא קבל זאת האלה שבלשון יחיד כי גם הברית הראשונה עם היותם בלשון רבים הכונה לחייב גם את כל יחיד מתוך הכלל כ"א אז יעשן כו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה בפרשת כי תבא שהיה קודם לברית הזאת והאלה הזאת להורות כי גם הראשון היה כך. ועל השבט שאין הקדוש ברוך היא רוצה את שבט שלם למחות מתחת השמים לפחות והבדילו ה' לרעה כו':