תורת משה - אלשיך · ויקרא · פרק 26 · פסקה 46

אלה החוקים כו'. הנה ראוי לשית לב כי פ' זה היה יותר צודק ליכתב בסוף כל התורה. וגם לדקדק או' ביד משה. כי מי לא ידע כי משה קבל הכל. וגם הל"ל על יד משה ולא ביד משה:

אך יתכן כי אחר או' יתברך את כל דברי המוסר הגדול הזה. על הבלתי שומע ועושה חוקותיו ותורותיו ומצותיו ראה והנה. לא יבצר מאיש שוגה או מפתי. לו' מי יודע אם משה היה יכול לזכות את כל דברי החקים והמשפטים וכל תורה שבכתב ושבעל פה כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן וסייגיה'. ואולי שכח ושינה כי רבו מאד לבלתי ישכח ילוד אשה דבר מה. וא"כ למה ייסרנו ית' על בלתי קיים אשר צוה לנו משה. ע"כ אחרי המוסר הגדול הזה בא הוא יתב'. ואמר לנו דעו נא כי אלה החוקים והמשפטים והתורות שהן תורה שבכתב ושבעל פה. הן הם אשר נתן ה' בסיני בינו ובין בני ישראל בלי תוספ' או מגרע'. והוא מז"ל במקומות רבים כי לא בלבד הי' דברו' נאמרו בסיני כ"א כל התורה ג"כ מראש ועד סוף וכל פרטי תורה שבע"פ. שכל חלקי התורה הם נכללים בי' הדברות ואת הכל שמעו ממנו ית' אל כל ישראל. וזהו בינו ובן בני ישראל. אלא שישראל שכחו כי גם שהח' דברות שמעו מפי משה. הנה כתבנו שם במקומו. כי גם אז פיו ית' היתה המדבר' בצירף ית' קולו בקול משה. שאל"כ איך היה קול בשר ודם נשמע י"ב מיל על י"ב מיל. לולא קול ה' שהוא עיקר. וזה אמר הכתוב משה ידבר והאלהים יעננו בקול. וגם ארז"ל (במדרש חזית) שאחר כל דבור ודבור היה הדבור עצמו שב ומדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו': ונחזור אל הענין. והוא כי כונת הכתוב כי הכל ניתן לישראל ואם הם שכחו משה לא שכח. כ"א כאשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל. כך נשאר הכל ביד משה שלא נשכח ממנו כחוט השערה. ואין לפקפק בכל דבריו. כי בכל ביתו ית' נאמן הוא להימין ולהשמאיל אל השערה ולא יחטיא. והוא מז"ל (ובש"ר פ' מ"ז) שבקש לו הקב"ה ולא מצא כלי זפות במשה כלו' שהוא שאין מימיו נזחלין חוצה. כי הוא ככלי זפות. וכונת המשל הוא כי גם שילוד אשה היה ומחומר קורץ. וע"כ יהיה ככלי חרש שמימיו נזחלין ויוצאין מדפניו. אמרו שהיה ככלי זפות שעם היותו של חרש הוא זפות. כך תקן הוא את חומרו עד שלא ישכח ולא יאבד טיפה. וז"א ביד משה כי הכל כאשר נתנו ה' עדיין היה ביד משה: