תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 12 · פסקה 11

וככה תאכלו אותו כו'. אמר ראו עתה כי הקרבן הלז הוא הנותן כח ליציאתכם כי הנה כדרך החוגר מתניו ולובש מנעליו ונוטל מקלו בידו לצאת לדרך ובחפזון נוטל פרוסה ואוכל כמתהלך מן הבא בידו ללכת בכח האכילה ההיא כן תעשו אתם כי ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם להורות כי בכח אכילת הפסח תלכו לדרככם ותצליחו ואל יראה לכם כי באכול אותו בחפזון יורה על העדר קדושה כי הנה גם שואכלתם אותו בחפזון קדושתו אתו כי פסח הוא לה' ומפסח אלהיכם אתם אוכלים:

או יאמר וככה כו' שהוא ענין הנודע מרז"ל (ש"ר פ' ה') כי לא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות האמנה וזה אחשוב בכונת הכת' והוא כי אמר אלהים הנה כי עשו את הפסח צלי אש ככל מצותו ועל מצות ומרורים יאכלוהו ואולי לבם לא נכון בהאמנת היציאה ומה גם כי עדיין בעת אכלם שהוא טרם חצות לילה לא ראו מכת הבכורות ולא ידעו אם ישלחם פרעה או יחזק לבו כבראשונה ולא יעשו את הפסח רק לבלתי עבור מצות משה בשם ה' אך עדיין לא יאמינו צאת מני חשך ביום ההוא מה יועילו בקרבנם ומה גם שאין מהפסח נאכל במזבח דבר ואכילתם הוא במקום מזבח כנאכל לאישים וא"כ לא לרצון יהיה ואיך הנותר באש ישרף כנותר מקרבן אשה והלא טוב היה הנותר מהנאכל למחוסרי אמנה וא"כ אחר אומר ענין האכילה ושהנותר באש ישרף אמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים כו' שהוא בהכנות הוראת היותם יוצאים לדרך עכ"פ שע"י כן מורים גודל האמנתם שילכו משם כי טרם ראות מכת בכורות האמינו באלהים שודאי יוציאם והנה מוכנים במתנים חגורים ומנעליהם ברגליהם ומקליהם בידיהם ואוכלים בחפזון ואמר הוא ית' שע"י האמנה זו אכילתם קדש פסח לה' כנאכל לאישים מש"כ בחסרון אמנה שלא לרצון יהיה רק כמאכל חול וע"י המנחה הזו שתעשו לי פסח לה' ועברתי כו' לקבל ריח ניחוככם והוא שירצה ה' יעשו את שלהם בהאמנה ואח"כ הוא יעשה את שלו כענין מה שנכנסו בים באמונה ואח"כ קרע להם את הים: