תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 17 · פסקה 15

ויבן משה מזבח וכו'. ראה והנה כל ישע ישראל תלוי בכבוש את יצרם והכניע אותו כי אז יבא יום נקם בלבו יתב' ושנת גאולת ישראל יבא והנה זה קשה מאד וקל להצמיח יאוש תשועה חלילה בלב בני האדם באו' מתי נראה נס כי מי יוכל הפילו ארצה כי פתה יפתה ויכול יוכל גם לשלמים וכן רבים ע"כ היה חלילה כמעט יאוש גאולה ע"כ ויבן מזבח לה' יעזור את ישראל מיצרם לזבוח אותו ויקרא שמו ה' נסי כלומר ייחוד ארבע אותיות אלה יחד הוא הנס אשר לי להעזר נגד יצר לבבות ישראל להגאל הלא הוא כי הנה יד על כס יה וכו' והוא מז"ל כי נשבע שלא יהיה לפניו ית' השם שלם ולא הכסא רק השם י"ה בלא ו"ה והכסא בלא אל"ף עד ינקם מעמלק נמצא כי יש לנו משכון גדול כי לא יניח היא יתברך את שמו נפרד חלילה קצתו מקצתו. וא"כ בהשלימו שמו במהרה בימינו יתקנננו ויגאלנו נמצא כי השם הנזכר מלא בד' אותיותיו ית' הוא נסי ודגלי כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל ועתה בא ופי' כל מאמרו שלמעלה באו' מלחמה וכו' לאמר מה שתראו שייחסתי המלחמה לה' בעמלק אל תהרהרו כי גדול עמלק שמשים הוא ית' עצמו לאיש מלחמתו כי כקש נידף הוא לפניו ית' ומה גם שיפלא הדבר בהיותו נמשך עד סוף הדורות הוא יום נקם בלבו ית' כאשר אפשר רמז באומרו כי מחה אמחה שהוא בזמן שימחה ה' דמעה מעל כל פנים אז אמחה וכו'. לז"א תדעו מתי יצא החוזק הזה לעמלק הלא הוא נמשך מדר דר שהם חסרים שעל כן אין מילוי וי"ו בא' מהם כי אם היה דור טהור ושלם הוא כדאי לשימחה בו עמלק במהרה לגמרי בכל מכל כל. כן יהי רצון: