תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 40 · פסקה 34

ויכס הענן וכו'. אמר גם שאין השראת הענן מעכב למשה ליכנס ולדבר כדבר שנא' פ' כי תשא ובבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה לז"א אין הנדון דומה כי אין השראת שכינה בכ"מ בבחינה א' כי שם במדרשו של משה לא היה רק השראה בצד מה אך עתה היה כבוד ה' מלא שהיה כבוד ה' מלא מהמילוי הראוי לו בעצם ואז היה נורא מאד וע"כ ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וש"ת ומה נשתנה עתה ממה שהיה במדרשו שקרא לו אהל מועד גם הוא ושם היה יורד הענן ודבר עם משה לז"א שכן עליו הענן והוא שם במדרשו היה עראי ולא היה כבוד ה' מתגלה במילואו אך עתה שכן עליו הענן כי בא לשכון שם כל ימי היותם במשכן ומה גם שהיה עת רצון אחר שנתרצה ית' בתשובתם על מעשה העגל ונתן להם לוחות שניות ובא להשרות שכינה על כל ישראל ע"כ וכבוד ה' מלא את המשכן. ואפשר כי זה כיוונו רז"ל (יומא דף ד) במאמרם וז"ל כתוב א' או' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכתוב א' או' ובבא משה אל אהל מועד בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן ע"כ שודאי הוקשה להם שאומרו ובבא משה אי אפשר שהוא מהקריאה ואילך שהרי או' לדבר אתו שמשה מעצמו היה בא לדבר אתו ית' ע"כ הכריע הכתוב כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא שע"כ בפעם ראשונה לא יכול עד קראו ית' ותדע איך בא לשכון בקבע כי הלא לא היו יודעים זמן הנסיעה עד העלותו כי ובהעלות הענן וכו' יסעו. או יאמר תדע למה עד כה לא היה ירא הלא הוא כי עד כה שכן עליו הענן בלבד אך עתה כבוד ה' מלא את המשכן משא"כ באהלו וש"ת כי הלא לא היה נראה ענן רק יומם אך בלילה היו רואים אש. הנה שהיה הענן מסתלק בלילות לז"א הן אמת כי ענן ה' על המשכן יומם לעיני הכל. אך לא היה מסתלק בלילה כי מה שהיו רואים אש הוא כי בענן עצמו היה אש נגלה בלילות וזהו ואש תהיה לילה בו ומה שאין האש נראה ביום הוא לעיני כל בית ישראל שעיני בשר למו ולא יעצרו כח באור היום לראות האש ההוא רק בלילה וז"א בית ישראל ולא אמר בני ישראל כי להיות הענין להזכיר תשובת הראות לבלתי עצור כח לראות אש הענן ביום הזכיר בית שכולל הנשים כד"א כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים שהן גרועות ואין להן הכנה להביט אל דברי רוחני כאנשים ומה גם שלומי אמוני ישראל:

בגרוני אל רוממות. שסייעני להשלים גם ספר שמות: ונתחיל ספר ויקרא. בעזרת אשר עולם ברא: