תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 28 · פסקה 12

ושמת את שתי וגו'. הנה הלא כמו זר נחשב שהאפד יכפר על ע"ג כי במקום שיש ע"ג. שהמודה בה ככופר בכל התורה. יהיה מקום לאפד לכפר או להגין ומה גם שהרי בזמן החורבן לא הגין לז"א ושמת כו' והוא מאמרם ז"ל (יומא דף ט') ויתר הקב"ה על ע"ג כו'. ולא ויתר על ביטול תורה. וזה ירמוז כאשר ושמת את שתי האבנים על כתפות כו' שיהיו ב' לוחות אבנים שהיא עול תורה על כתפיהם. אף שלא יקיימוה כ"א שיהיו אבני זכרון לבני ישראל שילמדו בה. שיזכירוה בפיהם אז ונשא אהרן כו' לזכרון משא"כ אם תהיה ביטול תורה שלא יועיל האפוד והלא תאמר ומה יסכון להגן עסק תורה בהיות ע"ג ושאר עבירות. לז"א ועשית משבצות זהב כי ע"י עסק התורה לא יבצר מהתחדש בה חדושין אשר מהן אתה בורא מלאכים. שרפי קדש שאתעלס בהם וזהו ועשית משבצות חשובים כזהב ואין משבצות אלו הנזכרים למעלה כי שם הם שקועים לשקע אבנים ובאלו לא היו אבנים רק פרחים רמז לפרחי חדושי תורה. וגם שיהיה בם מעין שיקוע הוא כי גם בחידושי' יש העמיק בתורה ולא יעלה על רוחך כי בזה אני חפץ שיהיו עבירות. ושתחדשו חדושים בתורה כי אין בזה רק להגן מהפורענות. אך העונות אין נמחקין אך מה שאני חפץ הוא שתהיו מקיימי' העולם כעמודים שהעולם עומד בהם בטהרה בלי עון. וזהו שתי שרשרות זהב טהור שהן מעשה עבות שלשה חוטין בכל א' והוא שלשה מזה אשר אמר וחיבר שמעון הצדיק שאמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח אלו הן ג' חוטין מחוברים כעבות בשרשרות הא'. והג' אחרים שבשרשרות הב' הם מאמר התנא (אבות פ"א) ר"ש או' על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום:

ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל סמיכות והתחברות עצמיי אשר לחשן עם האפד. ע"י ב' השרשרות האלה כי מלבד שהגנת האפוד היא בהיות תורה בישראל והמשפט היא ע"פ התורה. ג"כ כל ענין השרשרות השני הוא משפט וגם תורה שבראשון: