תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 16 · פסקה 3

ויאמרו אליהם וכו'. ראוי לשים לב מה ענין אומרו מותנו ביד ה' ולמה יזכירו סיר הבשר. ומה גם במארז"ל שלא היו אוכלים מהבשר רק הלחם לבדו לריח הבשר שבסיר. אמנם אמרו ישראל הנה ב' דברים עשיתם לנו. (א) שנתגיירנו וידענו את ה'. (ב) שהוצאת' אותנו ממצרי' והנה על הראשונה אין אנו תוהים כ"א על השניה ולכן לא נאמ' מי יתן מותנו בארץ מצרים כי הלא יובן גם בהיותינו עובדי ע"ג שלא היתה מיתתו ביד ה' רק ביד כחות הטומאה אך אמרו מי יתן מותנו ביד ה' כי הוא אחר שהכרנו את ה' ונתגיירנו. אך מה שאנו מתלוננים הוא על כי הוצאתם אותנו וכו'. והיה מספיק היותנו מתיהדים ומתנו שם ופירשו מיתתם והוא בשבתינו וכו'. לומר הנה במצריים היינו על סיר הבשר דואבות נפשנו לאכול מבשר הסיר ולא היו מניח' אותנו רק אוכלי' לחם לשובע והנה היה אפשר שמתאות התבשיל נמות ע"ד מצות חכמי' לתת מכל תבשיל לשמש פן יסתכן מתאות התבשיל באופן שקרוב הדבר להיות המיתה ההיא מרעב התבשיל כאשר מרעב הלחם ואמרו שיותר היו בוחרים למות מתאות תבשיל סיר הבשר כיון שמתים שבעים שהיו אוכלין לחם לשובע מהמות הזאת שהיא ברעב ללחם מעין (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב: