תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 12 · פסקה 18

ויקרא פרעה לאברם כו'. הנה יש יתורי דברים בפסוק זה. אמנם יאמר. לו יונח שהיה ראוי להעלים מעם הארץ. כי אשתך היא כ"א אחותך. לא היה ראוי להסתיר הדבר ממני. כי לא נחשבתי להרוג דם נקי כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט. וז"א מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי וש"ת כי אחר שהוצאת קול ואמרת לפני העם כי אחותך היא. לא היה לך פתחון פה לשוב לאמר אלי כי אשתך היא. כי תהיה כמו אכזב לבל יראה דעתך למונעה מהמלך. עם היותה אחותך. כי הלא מה שאמרתי למה לא הגדת לי. הוא לא הוכח שיפה עשית במה שאמרת לפני העם אחותי היא. אך לפי האמת אעיקרא דדינא פירכא כי למה אמרת מתחלה אחותי היא. באופן שלא יכולת לומר לי אח"כ אשתי היא. וש"ת שמא א' מהעם יהרגך לקחתה. לא יתכן כי אינה ראוי' רק למלך. כמשז"ל על ויהללו אותה אל פרעה שאמרו זו ראויה למלך וזהו ואקח אותה לי לאשה. לומר לי בלבד היתה ראויה לאשה. ולמה יראת יקחנה זולתי. וא"כ מעיקרא היה לך לומר שאשתך היא. כי ממני לא היית ירא שאהרוג אותך כי מלך במשפט אני וכ"ש שלא תקח בעולת בעל והראיה שממני אין פחד. כי הנה ועתה הנה אשתך קח ולך שאיני הורגך לקחתה. גם כיון אל יעלה על לבך שמחמת הנגעים אני מחזירה. רק למה שהיא אשתך קח ולך: