תורת משה - אלשיך · במדבר · פרק 24 · פסקה 10

ויחר אף כו'. והנה יש ייתורים והערות רבות ודברים שיראה הרואה אותם משוללי הבנה ולא נזכירה לאהבת הקצור ויתיישבו בדרכנו זה. והוא כי שתים הנה תלונות בלק על בלעם. א' מה שבירך את ישראל. ב' כי קלל את מואב באומרו יאכל גוים צריו והנה מואב מכלל צריו הוא. ועל כן על הא' ויחר אף בלק וכו'. ועל הב' שנכוה בה הרבה עליה ויספוק את כפיו. ופירש הענין ואמר על הא' לקוב אויבי קראתיך הוא הגדר הגדול משלשה גדרים שהזכיר למעלה זעימה ארירה וקביה ואני שאלתי הגדולה משלשתן ואדרבה אתה הפכת ושלשת הברכה כי ברכת ברך זה שלש פעמים. ועל אשר כלל כעת את מואב בקללת צרי ישראל אמר ועתה כלומר בדברך אשר דברת עתה באחרונה שהוא יאכל גוים צריו שקללת את מואב קום ברח לך והמלט על נפשך. ואם תאמר אלי כי לא תאשם כי ה' פעל כל זאת אשר שם הדברים בפיך לבל תבא לך רעה כי ברוך הוא העם היה אשר ברכתם היא שאוררם ארור כי אוהבך הוא יתברך. דע כי אדרבא מבקש רעתך כי הנה אמרתי כבד אכבדך כבוד כפול והוא יתברך מנעך אפילו מכבוד בלתי כפול וזהו והנה וכו'. והשיב לו ואמר הלא גם וכו' והוא בשום לב אל ייתור אומר לאמר אך יאמר ראה נא איך אין לי חפץ במתנותיך וכבודך כי הלא אם הייתי נותן עיני בממונך וכבודך היה ראוי לי אחניף ואכבד אותך למען בעין יפה תתן לי אך אדרבא לא החשבתיך אפילו לקרא אותך בשם מלך כי אם בלק כי לגבי קב"ה לעשות ציוויו אינך אצלי כי אם כאחד האדם כי הלא דברתי להם לאמר לך אם יתן לי בלק לא אוכל לעבור וכו' ולא אמרתי המלך בלק. ואל תאמר שאליהם אמרתי כך לא שהם גם כן יאמרו לך כך שלא יזכירוך בשם מלך כי הנה גם אל מלאכיך זולת מה שאני אומר מפי אליך כי בלק קראתיך באומר קום בלק ושמע כן גם להם דברתי לאמר הלשון זה אם יתן לי בלק הנה כי לא כבודך והנאתך חמדתי שתאמר אלי כי ה' מנעני ממנו:

או שעור הענין באומר דברתי לאמר כי דבור הוא לשון קושי ואמירה לשון חיבה ואמר דברתי קושי כדי לאמר דבר חיבה והוא מה שהיה שדברתי לשון קושי הוא אמרי אם יתן לי בלק בלי הזכרת מלכו' ומה שהיה לאמר שהוא ענין תיבה הוא מלא ביתו כסף וכו' שהוא ענין בקשת חיבה שהוא הוראת בקשי ממך ממון כלומר ואם היתה כוונתי בעצם לרמוז שפתוח תפתח את ידך לי למה התחלתי בקושי אלא ודאי שאי אפשי בכבודך: