תורת משה - אלשיך · דברים · פרק 32 · פסקה 26

אמרתי אפאיהם אשביתה כו'. ראוי לשים לב החילו בלשון יחיד כעס אויב וכל השאר לשון רבים וגם שכופל ומשלש הדבר. וגם מה ענין המלות השונות ובלתי מסודרות. אך יאמר במה שכתבנו פרשת נח כי כשהרוגז נעשה על יד אף או אחד מן המשחיתים אינו מבחין אך כשנעשה על ידו יתב' מבחין אל השערה אמר הנה בכל הד' גליות הנזכר אמרתי אפאיהם אניח האף שקדחה בו האש להשחית ועל ידו אשביתה מאנוש זכרם כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע לולא כעס אויב הוא כ"כ אגור והוא כי גם שמתחלה לא הכביד ואדרבא לא היה רוצה לבא עד שמן השמים היתה בת קול בהיכלו אך כאשר כעס אחר ענין הצלם בעט ויאמר השמים אעלה ועיקרי על ישראל כמו שכתבנו על אומר ממעל לכוכבי אל הם ישראל ארים כסאי ואלוהיו כלים תחת ידו היה מוצא מקום לכעס רשעו ועל בעל גלות ב' הוא המן הנקרא איש צר וסיעתו שנקראו צרים או יכלול גם את המלך אחשורוש שהיה חפץ בדבר יותר מהמן כמ"ש ז"ל במשל בעל התל ובעל החריץ שעל כן הוא נתן חפץ לקונה ועל שניהם אמר פן ינכרו צרימו ויהיה ההתנכרות שיאמרו כי מה שייעד הוא יתברך למחות את זכר עמלק ינכרו ויאמרו כי נהפוך כי היא נתקי' בישראל ועל היוני' שבגלות יון האומרים כמ"ש ז"ל בב"ר כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל אם בזמניהם היו כלים ח"ו היו אומרים ידינו רמה על אלהיהם כי על שלא רצו לכתוב שאין להם חלק באלהיהם רק דבקו בו האבדנום הנה יאמרו כי ידם רמה ועל הגלות רביעי אמר ולא ה' פעל כל זאת והוא כי טיטוס אמר כי אלהי ישראל היה אלהי ימים ולא אלהי יבשה הנה היה מודה מקצת ואם היה בזמנו משבית מאנוש זכרם היו אומרים כי גם את הכל לא ה' פעל: