תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 38 · פסקה 28

ויהי בלדתה כו'. הנה כתבנו כי פרץ הוא ער וזרח הוא אונן כי הוקם זרע לשניהם גם כתבנו כי אונן הי' חפץ תצא ממנו המלכות. כי על כן שיחת ארצה כמדובר למעלה ויתכן כי גם עתה עודנו מחזיק בדבר. ויתן יד לומר כי יצא ראשון ויהיה תומך ידו בשבט המלכות. והמילדת חשבה כי הוא ער כי על כן יצא ראשון בחשבה כי יגמר לצאת כל גופו ראשון. כי רצתה לדעת מי הוא התופס המלכות שהוא ער בכור יהודה שיצא ממנו דוד. שהוא אדמוני גוון הב' ואז קפץ עליו אחיו בהיות זרח כמשיב ידו להוציא הראש. ויצא ער קודם כמשפטו אז נהפך הדבר כי היה בידו השני. להכיר כי לא היה הוא שיצא ראשונה ואמר מה פרצת. פירושו הוא כפשוטו על שקפץ ויצא. וקשה כי אין זו פירצה. ועוד כי מלת עליך לא תצדק. אך הוא כי הנה בספר הזוהר אמרו כי ירידה ופירצה היא לבן יבמה. שאשתו נעשית אמו ועל כן יתעתדו לו יסורין. ושהיצ' לדוד על בואו מיבמה כנודע. ע"כ אמרה לו מה פרצת עליך פרץ בהיותך רע בעיני ה' שהוצרכת תהיה אשתך אמך. כי ירדת ופרצת עליך פירצה ויקרא שמו פרץ ולא נצטער' כ"כ על זרח כי זה הבכור. והפסדו מרובה לפי גדולתו. או יאמר הלא היית ער ופרצת התיבה והיפכת האותיות ונעשית רע וזהו מה פרצת עתה עליך מוטל לעשות פרצה מרע לער להיות נעור בעבודת ה'. וזהו עליך פרץ על כן ויקרא שמו פרץ: