תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 10 · פסקה 24

ויקרא כו'. הנה ראה פרעה שאלו רצו ישראל לברוח בו' ימי החשך היה לאל ידם כי טח מראות עיני המצרים. אך אפשר היה נדון בקרבו שמא חמל העם על הצאן והבקר הצריכים יתנהלו לאטם לרגל המלאכה המוליכים אותם ואולי בהאיר להם ירדפו מהר אחריהם וישיגום על כן ראה ויתר להם את אשר היה אפשרותם לעשות ואמר שילכו הכל רק הצאן והבקר והכניס הצאן והבקר בין האנשים והטף למה שהעבוד' את ה' היא ע"י האנשים העובדים והמקנה שהעבודה נעשית בהם מש"כ הטף ע"כ הזכירם אחרונים ואמר לכו עבדו ע"י המקנה רק צאנכם ובקרכם שהוא שעור אשר יותר לכם מכדי העבודה שהם נשארים לכם אחר העבודה יוצג. וזהו שלא אמר הצאן והבקר והשיב משה גם אתה תתן ואעפ"כ וגם מקננו כו' לומר לא ימנע או מה שאמרתי צאנכם ובקרכם יוצג הוא כל מקננו לגמרי והכוונה שאתה תתן לנו משלך זבחים ועולות הוא שנקח די העבודה משלנו ויוצג השאר אם הכוונה היא שאתה תתן לא מפני זה נניח מקננו כי הלא גם כי אתה תתן כו' עכ"ז גם מקננו ילך עמנו והטעם הוא כי ממנו נקח לעבוד את ה' לומר כי אין נקרא עבודה באמת אם לא מנכסי העובד ולא העושה מכיס זולתו וזהו גם אתה כו'. לומר אצ"ל אם תתן שנזבח בשבילך. כ"א גם אתה תתן בידנו ורשותנו זבחים ועולות בעדנו אין נקראת עבודה רק עשיה בעלמא. וזהו ועשינו לה' אך לא תקרא עבודה להיות משל אחרים אך וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' שתקרא עבודה. ואם כוונתך היא שנקח די עבודה משלנו ועל השאר אמרת רק צאנכם ובקרכם יוצג לזה אני משיב לא תשאר פרסה כי הלא אצ"ל המון העם הבלתי מתנבאים כ"א אפילו אנחנו משה ואהרן לא נדע מעתה טרם נלך שמה. מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה כי שם נדעהו מאתו ית' שאם יאמר שנזבח כל המקנה האם נחזיר על השאר ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלא ילכו כי אם שלא אבה לשלחם ע"י עצמו מפני הכבוד: