תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 44 · פסקה 30

ועתה

כבואי וכו'. הנה ידוע כי נפש צדיק עם נפש חוטא בלתי מתקשרים זו עם זו כנודע אמר אם היה כדברך שבנימין גנב הוא נפשו בלתי קשורה עם נפש אביו הקדוש לא הייתי מצטער פן ימות אביו בראותו כי אין הנער כי הפרש היחס שבין נפש האב לנפש הבן יעמוד לבלתי צאת נפש אביו להתדבק עם נפש בנו. אמנם דאגתי היא כי לא יתפרדו נפש האב מנפש הבן על חטא הבן כי אם נפשו קשורה בנפשו. כלומר כי ענין הגביע שקר היה כי בידים הושם באמתחתו ועל כן לרוב התקשרותם בראותו כי אין הנער ומת והוא כי הלא היה אפשר ליוסף לאמר הלא יראת אביכם לא היתה רק פן יקראנו אסון בדרך. והנה עתה עלו ואמרו אליו כי בא שלם בגופו והוא אהוב לאדוני הארץ ואז ינוח לו על כן אמר אם לא ימות טרם נדבר עמו טוב הדבר אך הלא נפשו קשורה בנפשו ולא יעצר כח לעכבה עד נדבר לו כי חי בנו אך והיה בראותו אותנו באים מרחוק לפניו ויראה כי אין הנער אתנו מיד ומת אביו ואיך נדבר לו אחר מותו שלא יחוש על הנער ושמא תאמר גם שימות מיד לא יהיה ברעה שאולה כמאמרו כיון שחי בנו הלא גם שלא נוריד שיבתו ברעה שאולה לא יבצר מהיות ביגון בחשבו כי מת בנו וזהו והורידו כו' ביגון שאולה: