תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 32 · פסקה 27

ויאמר שלחני וגו'. להיותו שרו של עשו אמר שלחני כי עלה השחר ועברה שליטת חיצונים וכעת לא תהי' תפארתך שתוכל לי. והנה יעקב היה מסתפק אם היה מלאך קדוש. והיה אומר כי עלה השחר שהגיע עת אומרו שירה. או שר עשו והיה על כי אז עברה שליחתו ובין כך ובין כך אמר לא אשלחך כי אם כו'. שהוא שיקיים לו ברכות אביו. אם הוא שר עשו שהוא בעל דינו שיודה לו. וז"א ברכתני ולא אמר תברכני כי על קיום מה שעבר היא. ואם מלאך קדוש הוא גם ברכתו תעזרנו. ולהיו' כי סמאל הי' לא רצה לברכו ולהודות לו רק בישרו שהוא ית' יברכנו וזהו לא יעקב יאמר עוד וגו' כי שרית עם אלהים כו' כמו שביארנו. יכולת עם השר כ"ש עם אנשיו שתחתיו. אז כשמוע יעקב את דבריו. אז פתחה אזנו כי מה שהיה ספק אצלו היה נוטה לצד היותו סמאל. באמור אליו כי שרית כו'. שמורה כי אחר שיכול על השר. יוכל לאנשים שתחתיו. לכן להתחזק בדבר אמר לו הגידה נא שמך לראות אם יאמר מיכאל או סמאל. והוא בשומעו רגז ופחפד מלהגי' שמו פן משנה שברון ישברנו. לכן מדאגה מדבר זה ענה ואמר למה זה תשאל לשמי. כלומר הלא כל חפציך הוא על הודאתי הברכות הנני מודה וזהו ויברך אותו שם. מה שעד כה לא עשה כן רק שבישרו מה שיברכו ה' בבית אל.