תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 8 · פסקה 12

ויאמר ה' כו'. ויעשו כן ויט כו'. ראוי לדעת למה שינה אהרן כי משה אמר נטה את מטך ואהרן נטה את ידו במטה ואם הכל א' למה שינה הכתוב:

ועוד שתחלה היה ראוי יאמר כל עפר הארץ היה כנים ואח"כ ויהי הכנים באדם ובבהמה כי הכל היה מן העפר שנהפך לכנים. ועוד למה משנה לומר באדם ובבהמה כנם ובעפר הארץ כנים ולא עוד אלא שבאדם ובהמה אומר הכנם בה"א הידיעה ובארץ אומר היה כנים ועוד למה אחר שגזר אומר שלא יכלו החרטומים להוציא את הכנים חוזר ואו' ותהי הכנים באדם ובבהמה:

והנה במדרש ארז"ל שד' מיני כנים היו ואחשוב אמרו ד' מהזכיר הכנים ד' פעמים כי אשר נזכרו באו' ויעשו החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו הזכרת הכנים בזה אינן מן המנין והעשרה מינים האחרים יצאו להם מב' ההי"ן יתירות באו' הכנם הכנם זה פעמים הנה נתנו לנו מקום לומר שלא מין אחד בלבד היה ואפשר ע"ד הפשט כי ב' מינים היו לפי פשט המקרא. (א) המתהוה בעפר הארץ. (ב) המתהוה על בשר אדם ובהמה והנה הוא ית' אמר אל משה נטה את מטך והך כו' והיה לכנים כו' כי ע"י המטה המכה בעפר יתהפך העפר לכנים אך אהרן כיוון נטויה ביד ונטיה במטה. וזהו ויט אהרן את ידו במטהו ע"כ מחמת בחינת נטיית היד שהיא מבשר אדם ותהי הכנם הידוע המתהוה באדם ותהי הווייתו באדם ובבהמה ועל ידי בחינת נטיית המטה כל עפר הארץ היה כנים והיותר נקל לחרטומים היה הנתהוים מן העפר על כן ויעשו כו' להוציא את הכנים מעפר ולא יכולו אך על הכנים להוציא באדם ובהמה לא נסו כי הלא ותהי הכנים כו' כי אדם ובהמה אין בארץ שלא תהיה הכנים בו ואם כן במי ינסו להמציאם בו אם כלם מלאים מהם וזהו הכנם כו'. ולבל נאמר שינה אהרן ממצותו ית' או משה שינה לאהרן ע"כ אמר ויעשו כן ויט אהרן לומר כי לא שינו אלא שהכתוב לא הזכיר לנו בציוויו ית' אלא החלוקה הא':