תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 25 · פסקה 24

וימלאו כו'. הנה ארז"ל (ברכות דף ה') כאן הוא אומר וימלאו ימיה. ובתמר הוא אומר ויהי בעת לדתה. אלא שבתמר לא מלאו ימיה כי לששה חדשים ושלשה ימים ילדה. וראוי לשים לב מה זה מיהר הוא ית' בתמר ויותר היה ראוי ברבקה שהיתה מצטערת עד מות. שע"כ געלה בעשרה בנים אחרים. ועוד כי הנה גזרת הכתוב בלתי צודק. כי איך מאומרו וימלאו ימיה כו'. יצא כי והנה תומים בבטנה והלא גם טרם ימלאו ימיה היו תאומים בבטנה. ואם הוא שבלידה הוכר שהיו שנים מה בא להשמיענו. ועוד שבאו' ללדת נראה שעל קודם הלידה ידבר. והנה רז"ל במדרש רבה (פ' ס"ג) אמרו למה בתמר נאמר תאומים ובזו תומים. אלא שם היו שניהם צדיקים ובכאן אחד צדיק ואחד רשע. ואפשר כי למה שהצדיקים יתאחדו בנפשותם. יש בהם חלק שהיה אחד. משא"כ הצדיק ורשע כי הפירוד רב ביניהם. ובזה יאמר וימלאו כו'. והוא כי תומים מל' השלמה. כד"א כאשר תמו. ויתמו ימי כו'. והענין מה שכתבנו למעלה כי כל זמן שהיו בבטן היתה נפש עשו קולטת ושואב כל הזוהמ' ונפש יעקב כל בחינ' הטהרה:

ונבא אל הענין כי אמר תדע למה וימלאו ימיה ללדת. ולא עשה ית' כאשר בתמר שילדה לששה חדשים וג' ימים. והיה ממעט בצער רבקה הלא הוא כדי שע"י כן נמצא כי במלאת הימים והנה תומים שנמצאו שלמים כל א' בבחינתו זה בקליטת הזוהמא וזה בהפכה וע"כ יצא כו'. כי הוא היוצא ראשונה בפתיחת הקבר בדם שותת כי חלקו הוא. וע"כ היה קופץ לצאת ולהגלות עם חלאתו כהגלות קליפה הנראית ראשונה לפרי. ויעקב שהוא הקדוש היה שוקט עד צאת עשו עם חלאתו. וזהו יצא הראשון כי הוא הראשון מן הטעם האמור. ודרך בני אדם שיש מקומות ידועים בגופם לגדל שער אמר כי זה היה כלו שער ולא כדרך אנשים. כי אם כאדרת שער שכלו שוה ע"כ כל רואיו קראו שמו עשו. לו' כי כל שבעים כחות של שוא הם כל שבעים כחות שלגבורת הטומאה נתלבשו בו והראו כל גבורת הדין ומעין זה דרשו רז"ל (שם) עשו. הא שוא. ועל פי דרכנו הע"ין מדוקדקת: