תורת משה - אלשיך · במדבר · פרק 16 · פסקה 13

המעט כי העליתנו וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה ענין זה אצל כהונת אהרן. (ב) מהו כפל תשתרר גם השתרר. (ג) אומרו אף לא אל ארץ וכו' שיורה שאם היה מביאם אל ארץ זבת כו' לא היה חש' על המיתה והלא אחר שלרעתם הביאם להמיתם מה יתן ומה יוסיף להם נחלת שדה וכרם. (ד) אומרו העיני האנשים ההם וכו' מה ענין זולתם אצל עלייתם. (ה) או' אל תפן אל מנחתם איך זה עונש להם ולמ"ש ז"ל שאמר שאש המזבח לא תאכל חלקם בתמיד מה יתן ומה יוסיף זה להם. (ו) איך יתן טעם לזה במה שלא חמור אחד מהם נשא. (ז) האם צדקה תחשב לו שלא לקח חמוריהם. (ח) אומרו ולא הרעותי כי אחר שאפילו את ממונם לא נשא כ"ש שלא ירע את אחד מהם בעצמו:

אמנם הנה דתן ואבירם אמרו הנה עלה בדעתך שכל ישעינו וכל חפצנו הוא לכהן את קרח. וע"כ בנצוח אותו נשתוק אנחנו. ולא כן הוא כי דברים אחרים לנו עליך. והוא כי המעט וכו' כי תשתרר עלינו להיות מלך עלינו ולא בלבד את עצמך כי אם גם השתרר את אהרן ומה גם למ"ש ז"ל שקראו תגר על תרומות ומעש' ומתנות כהונה וגם שעדיין לא היו נוהגות הוא שלימד להן הלכותיהן לכשיבואו אל הארץ. וזה יאמר גם השתרר את אהרן במתנות כהונה ומי יתן ולא הזכרת לנו שררת משפט הכהונה עד היותנו בארץ שבשמחת הנחלות וטוב הארץ נתנחם על המתנות אך אף לא אל ארץ וכו' ותתן לנו נחלת שדה וכרם שתאמר לנו משפט מתנות מנחלת שדה וכרם ושיעור הכתוב גם השתרר בתרומות ומעשרות עם שלא הביאותנו עדיין אל ארץ זבת חלב לתת מהמקנה. ודבש לתת מהתמרים. ותתן לנו נחלת שדה לתת מהדגן. וכרם לתת מתירוש ויצהר. וזהו אשר לנו עליך ולא ככונת קרח. וע"כ אצ"ל במה שפייסת ונצחת את קרח ובני לוי שלא נמנע אנחנו מהריב כ"א אפילו אם עיני האנשים ההם תנקר לא נעלה שלא נאמר הרי נפל עוזר ויכשל עוזר כי אם לא נעלה להודות לך: