תורת משה - אלשיך · במדבר · פרק 23 · פסקה 26

ויען וכו'. הנה יקשו אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. אך יאמר הנה מה שדברתי היה אליך לאמר וכו' והוא כי באומרי אותו אעשה או אשמור לדבר פשוטי הוא שבבחירתי הדבר תלוי ועי"כ היה אשם בעיני בלק. אך הנה לפי האמת היה אנוס שהיו מעקמין פיו אלא שהיה בוש לאמר כי לא היה בבחירתו כי חרפה היא לו. ולזה אמר כמבליע חרפתו כאומרו אליך לאמר כלומר להיות אליך לאמר מפני הכבוד הוא מה שאמרתי אשר וכו' אותו אעשה שהיא בבחירתי בל אתבייש לפניך אך לא לפי האמת כ"א שמוכרח אני.

או יאמר. כי הנה תחלה בבואו אמר אליו אשר ישים אלהים בפי וכו' ואח"כ אמר אולי יקרה ה' שהוא שם הרחמים ועל זה אמר אח"כ אשר ישים ה' בפי. והנה בהיות מדת רחמים יש להקל ולהחמיר כי אפשר הוא לבלק שירוחם מן השמים. או אפשר שהוא הפכו כי יהיו הרחמים לברך את ישראל אז יותר. ובאמור בלעם לבלק שהיה משתדל יקרה ה' ולא שם אלהים ואמר אשר ישים ה' בפי היה אפשר יחיש בלק ויאמר טוב לי על פי תואר הדין לנגד ישראל והנה בלק לא ענה דבר על כן השתדל יהיה ע"י שם זה כאשר היה אז ויקר ה' וכו' וכפל הברכה על כרחו. וע"כ על תלונת בלק השיב לו הלא דברתי וכו' לומר הנה מאז דברתי אליך כל אשר ידבר ה' הוא שם הרחמים היה כדי לאמר שתאמר ותשיב אם טוב לך ה' או שם אלהים ועל דרך זה פירשו ז"ל ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שהוא כדי לאמר ולהשיב הוא ית' למשה ועד"ז יאמר הלא דברתי אליך כל אשר ידבר ה' כדי לאמר אתה אם טוב בעיניך בחינה זו של ה' כלומר ולכן אל תכעוס כי נהפכו רחמיו לעשו לכפול הברכה וגם ברך ברכתי. וע"כ השיב ואמר לכה כו' אקחך אל מקום אחר שבו עיקר מקום החטא הוא ראש הפעור אולי יישר בעיני האלהים הוא מדת הדין שנתנבא בשם אלהים אולי תחול מדת רוגז הדין עליהם ולא מדת ה' כפעם הזאת ויקחהו ראש הפעור והוא במה שכתבנו בסוף הפרשה כי אשר חטאו בבנות מואב ובאלהיהן היו המון העם אך הנקראים בשם ישראל הם החשובים לא חטאו כ"א בפעור ועל כן להיות יותר חמור זה הוליכו שם כי יהיה כח למדת הדין לחול שם יותר: