תורת משה - אלשיך · במדבר · פרק 25 · פסקה 15

ושם האשה המוכה וכו'. הנה אומרו יחס האשה יראה לבלי צורך. כי אם הוא להודיע שהיתה בת מלך ואביה מסרה לזנות להחטיא. יותר היה צודקת הודעה זו למעלה בסוף פרשת הקודמת. וגם אומרו במדין הוא שנראה כמודיענו היותו במדין ומה צורך להודעה זו כלל. ואחשוב יהיה להורות הפרש פגם העון שפוגם בהיות החטא ישראל אף בעוה"ז שיורד מרום רקיע עד תהומא דארעא מה שאין כן במדין שחשיבותו טרם יחטאו כחשיבותו אחר כך. שהוא כמשל השמן הטוב היורד על בגדי משי ורקמה שימאסו בהם בעיני הכל כי משחתם בהם מום בם משא"כ בעירוני הלובש כתנות עור או סנדל כל אדם כי אף אם שמן תורק עליהם כמים הנגרים לא יגרע ערכם ואדרבא היא ישביחם ויצהיבם כי לא חובל עיר מפני שמן. כן הדבר הזה הישראלי הקדוש נכנס בטומאת עונו אשר יחטא בו. משא"כ במדין אף אם שר או גדול היה כי טמא נזרו וכתרו ולא יטמאנו העין כי מין במינו היה. משא"כ בישראל כי אף כל איש ישראל ימאסו באחיהם החוטא יהיה שפל ומאוס בעיניהם. וזהו שאחר אומרו מה שגרע מכבוד זמרי והושוה אל המדינית אמר כי אך האשה המוכה לא ירדה מיחוסה לא היא ולא אביה שמסרה ולא נגרעה מעלתו וז"א המדינית כו' ראש אומות בית אב כו' במדין הוא כלומר עדיין במדין הוא ראש אומות כמעלתו אז מעלתו עתה אחר מעשה בתו על ידו וזהי ראש אומות במדין הוא. או יאמ' בדר' זה ויתיישב יותר אומרו במדין הוא. שהוא אחר אומרו שאביה ראש אומות כלומר שלא פגם במעלתו שעדין הוא ראש חמשת מלכי מדין כמ"ש שהיה הוא ראש החמשה מלכים וזהו ראש אומות וקשה על זה שהרי הכתוב מנאו שלישי את אוי ואת רקם ואת צור לז"א במדין הוא כלומר מה שהוא ראש אומות שהיא ראש לחמשה מלכים במדין הוא אך לא בעיניו יתברך כי התורה מגנהו על מוסרו ותתו את בתו להזנותה כמ"ש ז"ל שעל כן מנאו יתברך שלישי אך לא בעיני מדין כי ראש אומות בית אב במדין הוא: